מאז פרוץ המלחמה באיראן, הכותרות בתקשורת מהללות את היכולות הטכנולוגיות של ישראל, ומתגאות בכך שאלו הכתיבו את תנאי העימות ומיקמו אותה כ"כמעצמת דיפ-טק ביטחוני". סביר להניח שמערכת החינוך תרמה ליכולת הזו,  גם אם עבור חלק מהתלמידים, באמצעות טיפוח אוריינות טכנולוגית, ועידוד מצוינות בתחומי המדע והטכנולוגיה. 

מסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, עולה שמעל 80% מהציבור היהודי ורוב בכל המחנות הפוליטיים תומכים במתקפה שפתחה ישראל באיראן. הציבור לא שאל שאלות וכולם נדרשו להיכנס תחת האלונקה, או לשרוד תחת חורבות בתיהם. 

משכך, שר החינוך הצהיר כי יאפשר לתלמידים לבחור האם להיבחן במבחני הבגרות החיצוניים או להסתמך על ציוני המגן. במכתבו לבתי הספר (26.06.25) הוא הסביר את החלטתו: "לאור עומס זה, חייבים להקל על התלמידים ומדובר באירוע חריג בכל קנה מידה".

בני הנוער בישראל גדלו במסלול של חירום מתמשך: המבצעים הצבאיים "עמוד ענן", "צוק איתן", "שומר חומות" ו-"עלות השחר" ומגיפת קורונה. בהמשך, הרפורמה המשפטית, מבצע "מגן וחץ", מלחמת "חרבות ברזל" ומלחמת איראן. 

מתחת להצהרות משרד החינוך המציגות עלייה בשיעורי הזכאות לבגרות, למעשה  גדל דור של בני נוער שבין כל המשברים ונוכח מדיניות חינוך מזגזגת, כמעט לא הצליחו ללמוד ולקבל ידע, כלים ומיומנויות שיידרשו להם בעתיד. 

מערכת החינוך שאותגרה בתקופת הקורונה, המשיכה לדשדש גם כשהמסכות ירדו והפערים החברתיים רק התרחבו. מייד עם תום הקורונה הגיעה סערת הרפורמות החינוכיות. שרת חינוך אחת ביטלה את הבגרויות החיצוניות במקצועות המח"ר (מורשת, חברה ורוח) והשר אחריה חזר לאתמול וביטל את הרפורמה. 

המורים מותשים וההערכה האלטרנטיבית, שהייתה אמורה להביא ללמידה משמעותית, הפכה למשחק ציונים. במסגרתה, התלמידים מציגים מצגות. מצגות במקום ידע והבנה. המורים לא מספרים ובתי הספר לא מגלים שהציונים של התלמידים בתיכונים לא מבטאים נכוחה את הידע שלהם, אלא משרתים את רצון ראשי הערים להציג שלט בכניסה לעיר המתגאה בשיעורי זכאות גבוהים.

כניסת הבינה המלאכותית סיבכה עוד את המצב. מצד אחד, המורים עדיין נדרשים לבחון שינון למבחנים ובגרויות ומצד שני לפתח חשיבה ביקורתית ושימוש מושכל במידע. הם עומדים חסרי אונים מול עבודות שה-GPT כתב ומנסים לייצר שגרה בתוך מציאות כאוטית של מבצעים צבאיים, מערכות בחירות תכופות, רפורמה חוקתית שקרעה את הציבור, אסון השביעי באוקטובר וכל מה שבא אחריו. כל זאת, כשיש להם בני זוג וילדים בצבא, חלקם מפונים מבתיהם וחווים עייפות מצטברת משפע המשברים. 

לכך, מתווספים פערי ההישגים בישראל - מהגבוהים במדינות ה- OECD, ואי השוויון ההולך וגובר בין התלמידים מקבוצות שונות במדינה.  לחלקם יש נגישות לאינטרנט, מיגון ותנאי למידה "סבירים", בעוד שעבור אחרים כל אלה נותרו בגדר חלום שלא התגשם. 

כבר בתקופת הקורונה התריע דו"ח מבקר המדינה על ליקויים בהיערכות מערכת החינוך ללמידה מרחוק, ובמיוחד על הפערים בנגישות לאינטרנט, לציוד טכנולוגי ולתנאי למידה. בנוסף, דו"ח אחר  שפורסם ב-2020 הצביע על כך שכ- 2.6 מיליון תושבים בישראל חיים ללא מיגון תקני, וכי תקציבים שהוקצו לכך לא נוצלו. בחלוף 5 שנים מהדוחות האלה, הבעיות בעינן עומדות.

האם בתוך כל אלו יש סיכוי לחנך לחשיבה עצמאית, לשיח דמוקרטי, וליכולת להתמודד עם מציאות מורכבת? התשובה היא כן. כמו בעבר, גם היום מטרה זו מתפספסת.  כדאי לצנן את התשואות, ולדומם את מחיאות הכפיים. המציאות רחוקה מלהיות מעודדת. עם זאת, היא לא גזירת גורל. מערכת החינוך לא חייבת לחכות למשבר הבא - היא יכולה וצריכה להילחם על הדור הבא כבר עכשיו.

הכותבת היא ד"ר עירית הרבון, ראשת החוג לחינוך, המכללה למנהל.

עוד ב-

לאחר ההודעה של שר החינוך: אלו התלמידים שמחויבים לגשת לבגרויות

לכתבה המלאה