פרויקטים
"שותפות בין זהויות, מגזרים ותפיסות": כך נראית המנהיגות החדשה בישראל
יותר ויותר צעירות וצעירים משתלבים כיום בתפקידי מפתח במערכות הציבוריות, העסקיות והחברתיות, לוקחים אחריות ומעצבים מציאות חדשה. מודל המנהיגות הרב-זירתית או הבין-מגזרית, שמוביל כבר עשור ארגון שותפויות אדמונד דה רוטשילד, מייצר תשובה מעשית לאתגרי ההנהגה של ישראל
דור חדש של מנהיגות צומח בישראל וזאת לא סיסמה. יותר ויותר צעירים וצעירות, מרקעים מגוונים ומשלל זהויות חברתיות המרכיבות את החברה הישראלית, פועלים במגוון זירות – ציבורית, עסקית וחברתית – ומתמקדים בעשייה רציפה במוקדי ההשפעה המרכזיים של החברה, בוחרים במסלול שיש בו שליחות לא פחות מקריירה.
בלי רעש וכותרות, דור המנהיגים והמנהיגות החדש כבר מקבל אחריות, מעורב במוקדי קבלת ההחלטות ומעצב מציאות חברתית חדשה. השילוב שבין עשייה מקצועית, מחויבות ערכית ונוכחות במספר מרחבים במקביל, הוא זה שמגדיר מנהיגות מסוג אחר: מנהיגות בין-מגזרית.
"מנהיגות צעירה צומחת בזמן משבר מנהיגות גלובלי – המאופיין בקיטוב בין אוכלוסיות, בין זהויות ואפילו בין מערכות", מסבירה ענת נחמיה לביא, מנכ"לית ארגון שותפויות אדמונד דה רוטשילד, הפועל לאתר ולהכשיר את מנהיגי ומנהיגות העתיד. "במיוחד במציאות שאחרי המלחמה, מנהיגות מחויבת לייצר מכנה משותף בין קהלים, מגזרים ותפיסות, ולהניע שיקום, ריפוי וצמיחה – אחרת היא תתקשה לייצר השפעה אמיתית על קידום עתיד טוב יותר לכולנו".
"המנהיגות הישראלית בשנת 2026 משלבת בין ראש, לב ורגליים", ממשיכה נחמיה לביא. "היא זקוקה ליצירתיות וגמישות, שיאפשרו לה לפעול בו זמנית בכמה וכמה מרחבים, ולבסס נוכחות בכל פינה בארץ, בדגש על הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית – פה אנחנו נמדדים".
ענת נחמיה לביא, מנכ"לית ארגון שותפויות אדמונד דה רוטשילד (צילום ניר סלקמן באדיבות שותפויות רוטשילד)
שותפויות רוטשילד הוא הגוף המוביל כיום בישראל בפיתוח מנהיגות צעירה. מדובר באתגר מורכב המצריך הבנה עמוקה של השטח, אסטרטגיה מגובשת ואורך רוח. "הצמחת מנהיגות שתייצר אימפקט ברמה הלאומית, מתרחשת רק באמצעות הכשרה יסודית וליווי ארוך טווח", מחדדת נחמיה לביא. "אנחנו פוגשים את הצעירות והצעירים בנקודות המשמעותיות במסלול החיים שלהם: תיכון, צבא, לימודים וקריירה, תחנות שבהן מתגבשת זהותם ותפיסת האחריות שלהם".
הארגון מציע כיום לא פחות מ-12 תוכניות מנהיגות, חלקן מתפרסות על פני 10 שנים. המשתתפים מגיעים מרקעים, מגזרים וקהילות שונות, אך חולקים שאיפה משותפת: להשפיע על החברה הישראלית מבלי לטשטש את הזהות האישית ואת הערכים שלהם. במסגרות ההכשרה הם לומדים לראות את האחר, ובו בזמן לזהות את נקודות המפגש והאחריות המשותפת.
בסיום ההכשרה, נכנסת לתמונה רשת הבוגרים של הארגון, בה חברים נכון להיום למעלה מ-2,000 בוגרות ובוגרים. "הרשת היא מרכיב קריטי בפעילות שלנו", מדגישה נחמיה לביא. "הרישות בין הבוגרים מוביל לשיתופי פעולה חוצי מגזרים, ומיישם מנהיגות רב-מגזרית הלכה למעשה".
דוגמה מעשית מספקים שלושה בוגרי הארגון: שירלי פנקר אברהם, הית'ם אלנבארי ולירן שכטר. כל אחד מהם פועל ומשפיע מתוך מגזר אחר: חברתי, ציבורי ועסקי – כשעשייתם אינה נעצרת בגבולות המרחב שבו הם פועלים, אלא מתקיימת תוך דיאלוג מתמשך עם מערכות וקהלים נוספים.
עבור שירלי פנקר אברהם (26), הרגע המכונן התרחש בגיל 18 במפגש עם תלמידים חירשים בשירות הלאומי. היא גדלה בירוחם וכתינוקת סבלה מדלקות אוזניים, שגרמו לקרע בעור התוף ולדיאגנוזה לפיה הפעוטה כבדת שמיעה. גם ביקורים אצל רופאים מקצועיים וניתוח שעברה לסגירת החור, לא ממש הועילו. בגיל 12 הותאם לה מכשיר שמיעה.
"מאוד מאוד התביישתי", מתארת פנקר אברהם. "המכשיר הוחבא מאחורי השיער שלי. מתחילת החטיבה ועד סיום התיכון, אף אחד לא ידע עליו. באותן שנים הסתרתי חלק חשוב מהזהות שלי. היה לי הסכם מול ההורים, שאם אצליח בלימודים הם ישמרו את הסוד – זה מה שהעסיק אותי. את התיכון סיימתי בהצטיינות, אבל האובססיה שלא להיחשף נתנה את אותותיה בפן החברתי. פספסתי במודע חוויות כמו טיולים שנתיים – העיקר לשרוד מבלי שיגלו".
בסיום הלימודים, התבשרה פנקר אברהם כי צה"ל לא יגייס אותה בשל בעיית השמיעה, אך היא הייתה נחושה לתרום בדרך אחרת: "התנדבתי לשירות לאומי, שם הפנו אותי לעמותת 'שמע' לעבודה עם ילדים ובני נוער חירשים בבית ספר בבאר שבע. את הפעם הראשונה שהגעתי לשם, אני לא אשכח: ראיתי תלמידות עם שיער פזור שלא מתייבשות במכשיר השמיעה שלהן – זה הקסים אותי. מבחינתי, זה היה תיקון. הבנתי שלחבר בין שומעים לחירשים זה הייעוד שלי".
לצד המשך ההתנדבות בבית הספר, למדה פנקר אברהם תרגום לשפת הסימנים באוניברסיטת בר אילן, שימשה כמתרגמת באירועים, כנסים והופעות, ונבחרה להשתתף ב"לינק 20" – תוכנית מנהיגות של שותפויות רוטשילד, שבמרכזה רשת של אקטיביסטים צעירים, הפועלים יחדיו לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.
"דרך 'לינק 20' גיליתי עולם חדש, שממש שאב אותי פנימה", מדגישה פנקר אברהם. "בהמשך גם עבדתי ב'לינק 20' כרכזת תחום השפעה. בתוכנית נחשפתי לכוח שיש לרשתות חברתיות ואיך ניתן להגיע דרכן לסוגים שונים של קהלים. השימוש במדיה להשמעת האנשים שקולם לא נשמע, הפך לקריירה שלי".
בתוך העשייה הזו, נולד גם המפגש עם ארז אברהם, מי שיהפוך לבן הזוג ולפרטנר העסקי. "ארז הוא בחור חירש שהתנדב בעמותת 'שמע', שם הכרנו", מספרת פנקר אברהם. "אני יזמתי את הדייט הראשון, כשמהר מאוד העולמות שלנו התחברו. באוגוסט האחרון התחתנו".
השניים עומדים מאחורי "סימן ש", מיזם חברתי להעלאת המודעות לקהילת החירשים, הכולל יצירת תוכן במדיה החברתית (עם סרטונים שזכו למאות אלפי צפיות), הרצאות וקורסים ללימוד שפת הסימנים. "בכל הקשור ליצירת גשר בין שומעים לחירשים יש עדיין ואקום, שאותו המטרה שלנו למלא", מתארת פנקר אברהם. "אנחנו פועלים מול גופים כמו רשויות מקומיות, מוסדות חינוך, מרכזים רפואיים ומתנ"סים. במלחמה דאגנו גם להנגשת מידע חיוני בשפת הסימנים".
חזרה לראש העמוד>>
הית'ם אלנבארי
מוביל מדיניות ואסטרטגיה במחלקת הרווחה במועצת חורה, בוגר תוכניות "צוערים לרווחה" ו"שגרירי רוטשילד"
הית'ם אלנבארי (27) הוא מודל למנהיגות מקומית שנבנית מבפנים. בתפקידו כמוביל מדיניות ואסטרטגיה במחלקת הרווחה שבמועצה המקומית הבדואית חורה – שבה כ-30 עובדים סוציאליים מלווים כ-6,000 תושבים – הוא נדרש להתנהל תחת עומס ולחץ במינונים גבוהים.
מוביל מדיניות ואסטרטגיה במחלקת הרווחה במועצת חורה, בוגר תוכניות "צוערים לרווחה" ו"שגרירי רוטשילד"
אלנבארי נולד בתל ערד, כפר בדואי שאינו מוכר על ידי הרשויות. החיים ביישוב ללא תשתיות בסיסיות, חידדו אצלו את הרצון להשפיע. "הבנתי שנקודת הפתיחה שלי נמוכה ביחס לאוכלוסיות אחרות", מציין אלנבארי. "במקום שבו אין שוויון הזדמנויות, אם לא אקח אחריות – אף אחד לא יעשה זאת במקומי".
את לימודי התיכון בחורה סיים אלנבארי עם תעודת בגרות מרשימה והצטיינות במדעים, אולם החליט שאת חייו הבוגרים יקדיש לעשייה חברתית: "בחרתי בעבודה סוציאלית, תחום שמחבר בין ידע מקצועי למפגש ישיר עם אנשים, ומצריך לנווט גם בתוך קונפליקטים".
בזמן לימודי התואר במכללת ספיר נחשף אלנבארי לשותפויות רוטשילד, כשנטל חלק כסטודנט בתוכנית המנהיגות "שגרירי רוטשילד" – המלווה צעירות וצעירים מהפריפריה לעשייה חברתית משמעותית במקביל ללימודים האקדמיים. לאחר סיום התואר והשתלבותו כעובד סוציאלי במועצה המקומית שגב שלום, נבחר אלנבארי להשתתף בעוד תוכנית מנהיגות של הארגון: "צוערים לרווחה" – מיזם משותף של שותפויות רוטשילד עם משרד הרווחה והביטחון החברתי ומפעל הפיס, המיועד לעובדות ולעובדים סוציאליים הפועלים לקידום שירותי הרווחה ברשויות המקומיות. במסגרת התוכנית עבר אלנבארי לעבוד במחלקת הרווחה של מועצת חורה.
"מהר מאוד הבנתי שהגעתי למקום הנכון", אומר אלנבארי בהתייחסו לתוכניות המנהיגות של שותפויות רוטשילד. "זה היה שילוב כוחות בין אנשים שאמנם מגיעים ממקומות שונים, אבל מבקשים להסתכל על התמונה הרחבה – ומבינים שכדי להניע אנשים לפעולה חובה להקשיב, לבנות אמון ולפעול כצוות. את הידע שצברתי והכלים שרכשתי, אני מיישם בעבודה שלי".
בכובעו המקצועי אמון היום אלנבארי על ארבעה היבטים מרכזיים: שדרוג השירות, התווית אסטרטגיה, הטמעת דיגיטציה, וגיוס משאבים. "האתגר הוא לקחת בחשבון את כל המשתנים במשוואה – תוך התייחסות לשטח ולצרכים, לעובדים ולמשאבים", מרחיב אלנבארי. "לצד טיפול במשפחות ובאנשים שנמצאים במצבי קצה, חשוב התיאום והחיבור בין הצוותים המקצועיים – כך המערכת כולה תדע לעבוד בסנכרון ולתת מענה טוב יותר. בהקשר הזה גם לרשת הבוגרים של שותפויות רוטשילד יש משקל חשוב: מלבד פלטפורמה לייעוץ ותמיכה, היא מניעה חיבורים ופותחת דלתות. זו אינטראקציה שמרחיבה את טווח הפעולה של כולנו".
כעובד סוציאלי, באופן לא מפתיע, אלנבארי מקפיד לשדר אופטימיות גם במבט קדימה: "אני מאמין שדרך השלטון המקומי ניתן להרגיש מקרוב את התושבים ובאמת להשפיע. נכון, זה לא קורה מהרגע להרגע, אבל שינויים קטנים מייצרים בהדרגה שינוי גדול. מה הלאה, איפה אהיה בעוד 5 שנים? במערכת המוניציפלית כמובן, בעמדה בכירה שבה מתקבלות ההחלטות".
לירן שכטר
סמנכ"ל דיגיטל בסיילפורס ישראל, בוגר תוכנית "שגרירי רוטשילד"
לירן שכטר (40) פועל במגרש העסקי, מקום שבו פחות רגילים לחפש שינוי ערכי-חברתי. כסמנכ"ל הדיגיטל בסיילספורס ישראל, הוא בוחר לשבור תבניות חשיבה מקובלות ולהוכיח שגם בזירה הזו ניתן להניע מהלכים בעלי ערך ומשמעות.
סמנכ"ל דיגיטל בסיילפורס ישראל, בוגר תוכנית "שגרירי רוטשילד"
הנטייה לערער על תוויות ולהוביל שינויים דווקא בערוצים פחות צפויים, מלווה את שכטר כבר מילדת. הוא גדל בשכונה צנועה בהרצליה, סביבה שבה התקדמות עברה דרך עבודה קשה ללא עיגולי פינות. מעורבות חברתית הייתה חלק בלתי נפרד ממנו כבר מגיל צעיר, בין היתר במועצות התלמידים ובתנועות הנוער. "בצבא שירתי ביחידת עילית של חיל המודיעין וכשהשתחררתי נרשמתי ללימודי גיאוגרפיה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, חוגים שקצת פחות מתכתבים עם היי-טק", מספר שכטר. "לירושלים הגעתי עם מוטיבציה גדולה לעשייה חברתית, כשהמגזר הציבורי נראה לי אז כמו מקום אופטימלי להשפעה".
שכטר הצטרף ל"רוח חדשה", ארגון הפועל להשאיר את ציבור הצעירים בבירה, שם היה מעורב בפעילות סטודנטיאלית-התנדבותית בכמה וכמה פרויקטים. נדבך נוסף לפן החברתי, נגע לבחירתו כאחד ממשתתפי תוכנית "שגרירי רוטשילד", שפתחה בראשית העשור שעבר את המחזור הראשון שלה.
"התוכנית איגדה חבר'ה שכמהים לקחת אחריות, להוביל", הוא מפרט. "עבורי זה מפגש ראשון ואמיתי עם צעירים מכל קצוות החברה הישראלית, כשלמרות השונות – נוצר בינינו חיבור. הקשר נמשך בעצימות גבוהה גם אחרי סיום התוכנית, במסגרת רשת הבוגרים ובאמצעות הובלת הפורום הכלכלי-חברתי יחד עם הילה חלילי, בוגרת נוספת של תוכניות הארגון. הפורום מספק מעטפת מקצועית שכוללת סדנאות, השתלמויות, מנטורינג ובעיקר תמיכה רחבה. בפרספקטיבה של כ-15 שנים, אני מגדיר את 'שגרירי רוטשילד' כחוויה מאוד משמעותית בשבילי".
באותה התקופה הגיע שכטר גם לתובנה שאת האימפקט הוא מעוניין לייצר במגזר העסקי: "על אף הרצון שלי לתרום ולהשפיע מתוך המרחב הציבורי, הבנתי שכדי לבטא את עצמי, את היכולות שלי ואת מערכת הערכים שלי, אני צריך להמשיך ולפעול – אבל ממקום עצמאי ובלתי תלוי".
היום דווקא בעולמות הדיגיטל, מוצא שכטר נתיב שמקשר בין טכנולוגיה לצרכים אנושיים. "אני עובד מול אנשים, ומוביל אנשים", הוא מבהיר. "הצוות שלי ואני פותרים אתגרים עסקיים, מייצרים צמיחה ובונים שותפות ואמון עם צוותי שיווק, דיגיטל ודאטה של הגופים המובילים במשק. אני רוצה להיות שם בשבילם ולהוביל אותם במעלה הדרך".
לצד הפעילות השוטפת, נרתמו סיילפורס ושכטר בימים שאחרי ה-7 באוקטובר לתמוך בשלל יוזמות חירום: "יצרנו והשתתפנו בעשרות מיזמים – ביניהם תרומה בחקלאות וסיוע למסיימי שירות וחיילים בודדים. אנחנו גם הקמנו מערכות CRM ייעודיות למערכות אזרחיות שנדרשו להתארגנות מיידית, וערכנו הרצאות והכשרות לסטודנטים ואוכלוסיות מוחלשות. כמו כן יצרנו פלטפורמת חירום שחיברה בין סמנכ"לי השיווק והדיגיטל של החברות הבכירות בישראל, כדי להניע את גלגלי המשק ולסייע לחוסן החברתי והכלכלי בישראל".
שותפויות רוטשילד מציינת ב-2026 עשור להקמתה, כשבמבחן הזמן כבר ניתן לקבוע שהאפקט מורגש בשטח היטב: עוד ועוד מנהיגים בוגרי תוכניות ההכשרה של הארגון משתלבים בתפקידי מפתח במגזרים השונים, ומובילים משם שינוי רחב היקף. "אנחנו עם האצבע על הדופק", מבהירה נחמיה לביא. "המציאות משתנה, הדור הצעיר משתנה – ושותפויות רוטשילד מחויבת ליצירת התאמות בזמן אמת. התוכניות השונות ניתנות למדידה ולהערכה, כך שאפשר לעקוב אחר מידת ההצלחה".
"אנחנו נמצאים בשיח מתמיד מול כל השותפים שלנו, ולא חוששים לשנות ולהשתנות", מסכמת נחמיה לביא. "ברור לנו שארגון שיישאר מקובע לא יהיה רלוונטי. השורה התחתונה מהדהדת: הדור הצעיר בישראל כבר לא מוכן לעמוד מנגד, ודורש להיות שותף פעיל בעיצוב ההווה והעתיד שלו ושלנו כחברה. תפקידנו לספק את הכלים שיהפכו את הרצון לעשייה ממשית שתעצב את העתיד של ישראל בשנים הבאות".
צילומים: נועה שרביט באדיבות לינק 20, אמיר יעקובי באדיבות שותפויות רוטשילד, ג'ני פאינגולד באדיבות סיילפורס ישראל.
(שותפויות אדמונד דה רוטשילד)
