דמותו של שי גולדן, מגיש ערוץ 14 היא בין המורכבות שיש בתקשורת הישראלית. אחרי שחזר לכתוב את הגיגיו בפייסבוק, הוא גם שב לסגור חשבונות עם לא מעט מבקרים גם שלו וגם של כל אחד אחר.

גולדן פתח וכתב: "הימין מימין לימין הימני ביותר, שהוא ״הימין האמיתי״, הוא ימין שאינני מרגיש שום הזדהות והשתייכות אליו. למעשה, אני מרגיש אליו קרבה והזדהות דומה לזאת שיש לי עם משה רדמן וטיפוסים מסוגו. אלה קיצוניים, שמבקשים לשרוף את הכל, ואלה גם. ההבדל ביניהם, וגם המרחק הפוליטי והאידיאולוגי אינו גדול באמת. בדפוסי המחשבה והפעולה שלהם הם דומים למדי בעיניי. מדינת ישראל זקוקה למתינות, שפיות ויציבות. כל מי שמתעקש להיות יותר ויותר ויותר ויותר קיצוני וצודק עד העצם, מכרסם את הענף שהוא עצמו יושב עליו. וממילא לא דואג לישראל, כי אם רק לצדק הקדוש שלו. הטיעונים של אלה וגם של אלה מפחידים בעיניי באותה המידה". 

עוד המשיך: "והבאסה האמיתית? שהשוליים המטורללים משתלטים בהדרגה על השיח ועל המיינסטרים - אם באמצעות טרור תקשורתי, אם באמצעות טרור ברשתות החברתיות, ואם באמצעות נירמול אמירות מטורפות ממש (אלה סבורים ששקמה ברסלר תיאמה את השבעה באוקטובר עם החמאס ומחפשים בוגדים מתחת לכל פנס; ואלה סבורים שביבי מעוניין להפסיד במלחמה ולראות את החטופים נרקבים ונאנסים בשבי רק כדי להאריך את הקדנציה). השיח המופרע הזה מסוכן לישראל לא פחות מהאיומים החיצוניים שחלים עלינו. וכאמור: האשמת אחיך למדינה בבגידה ו/או באשמה לשבעה באוקטובר היא הדרך הבדוקה להפסד במלחמה האמיתית שנגזרה עלינו: המלחמה לשמור על ישראל מאוחדת". 

גולדן גם הזכיר: "מי שאינו מעוניין באחדות עם אחיו, אלא רואה בהם אוייב הרסני, הוא אוייב המדינה בעצמו. וכן, יש סימטריה לא רעה בין המופרעים והמופרעות משני הצדדים. עגום במיוחד שהשיח האלים והדכאני הזה, הפך להיות נחלת רבים מדי, ומשתלט על השיח בכל הפלטפורמות האפשריות. מי שאינו מעוניין באחווה אמיתית עם אחיו למדינה, אינו אוהב את המדינה ואת עם ישראל, כי אם רק את הצדק הפוליטי והאישי שלו. ההרסנות הקיצונית הזאת והשנאה המשתוללת כאן, מחלישים אותנו פי מאה מגדודי החמאס ברפיח ומהטילים הבאליסטיים של איראן. והעובדה שיש בקרבנו כה הרבה עיוורים קולניים ואלימים מילולית מדכאת אותי מאד מאד".

עוד ב-

שי גולדן בעימות סוער בשידור חי: "ערוץ 12 לא קרע את ישראל"

לכתבה המלאה

הוא טען לסיום: "הבעיה של הרוב (הדומם) היא שהוא מעדיף לתת לקיצוניים את הבמה, מחשש לעימות עם אנשים אלימים ודכאניים מילולית, ולא שם לב שהמיעוט וקולו משתלטים על כולנו. אחר-כך שאיש לא יתפלא שבן-גביר זוכה למספר דו ספרתי של מנדטים ושהזיות פוסט מודרניסטיות כמו משה רדמן הופכות לדוברות של ציבור שלם. האחריות למלחמת האחים הזאת מונחת לפתחם של כל השתקנים והנמנעים מעימות ומהתייצבות אמיצה מול הוונדליסטים ההרסניים האלה, אשר מושכים את כולנו למטה בעקבותיהם. אני פחות בעניין של תעודת כשרות מהימין האמיתי לימין הימין הימני באמת; ובוודאי לא מאד מוטרד ממה חושבים או אומרים עליי הרדמנים. אבל בינתיים, מוכרחים להודות, הם מנצחים. את כולנו. וזה לא באשמתם. זה באשמתנו".