משחק הצמרת במזרח ג'אווה באינדונזיה בין קבוצת ארמה מאלנג המקומית ליריבתה פרסבאיה סורביה הסתיים אתמול (מוצאי שבת) בכאוס ובטרגדיה. שוטרים השתמשו באופן חסר הבחנה בגז מדמיע בתגובה לפלישת האוהדים למגרש, מה שהביא לפאניקה המונית, דריסה, ריסוק ול-125 הרוגים שנמנו עד כה.

מניין ההרוגים הנוכחי הופך אותו לטרגדיית האצטדיון הקטלנית ביותר אי פעם בכדורגל האינדונזי, ולאירוע השלישי בגודלו הקטלני בהיסטוריית ספורט בכל מקום בעולם, לאחר אסון אצטדיון הספורט של אקרה בגאנה בשנת 2001 (126 הרוגים). רק אסון ה-Estadio Nacional בלימה, פרו, ב-1964 (328 הרוגים) הביא לאובדן חיים גדול יותר.

הליגה הראשונה של אינדונזיה הושעתה זמנית והמועדון הביתי ארמה נאסר לארח משחקים לשארית העונה, בעוד שהתאחדות הכדורגל האינדונזית (PSSI) פותחת בחקירה.

עם זאת, למרבה הצער, למי שמכיר את הכדורגל האינדונזי, תרבות האוהדים ושיטור האצטדיונים שבו, הטרגדיה באצטדיון קנג'ורוהאן במזרח ג'אווה לא ממש הפתיעה: "ארגון נורא, מתקנים איומים, שיטור נורא ותרבות אלימות בתוך חלקים מסוימים של תרבות האוהדים - זה היה אסון שחיכה לקרות", אומר ג'יימס מונטגיו, מומחה בריטי לתרבות אוהדים עולמית שבילה זמן בנסיעות עם אוהדי כדורגל אינדונזים תוך כדי מחקר לספרו משנת 2020 "1312: בין האולטראס".

תרבות מעריצים תוססת אך אלימה: אינדונזיה מתהדרת באחת מתרבויות האוהדים התוססות והאינטנסיביות ביותר בדרום מזרח אסיה, עם משחקים עם משתתפים רבים ותחרויות הכוללות יריבויות ודרבי סוערות על המגרש ומחוצה לו. אבל אלימות היא לא נדירה. "זה לא יוצא דופן, זה קורה לעתים קרובות למדי", אומר מונטגיו, "אתה רואה לעתים קרובות מאמנים מותקפים על ידי אוהדים בגלל תוצאות גרועות".

בהיעדר אוהדי חוץ במשחק אמש (לאוהדי קבוצות חוץ בדרך כלל אסור להשתתף בדרבים הגדולים ביותר)*, אוהדי ארמה המקומיים פלשו תחילה למגרש כדי לדבר עם השחקנים שלהם, לפני שהמצב הסלים עם הגעת משטרת המהומות והגז המדמיע.

"באינדונזיה קיימת תרבות אוהדים מדהימה שיש לה הרבה מן המשותף עם תרבות הקז'ואל האנגלית בראשית ימיה וימי הזוהר של תנועת האולטרה האיטלקית, עם המוני צעירים, מעורבים מאוד בתרבות הכדורגל, משתתפים במשחקים במספרים עצומים. לייצר כוריאוגרפיות משוכללות", מסביר מונטגיו, "אהדת מועדוני כדורגל היא דרך חיים שאומצה בסיטונאות באינדונזיה. אבל עם השנים, זה גם הפך לאחד המקומות האלימים ביותר לצפות בכדורגל, עם למעלה מ-80 מקרי מוות באצטדיוני כדורגל במהלך העשורים האחרונים". 

שיטור ארכאי: לפי מונטגיו, לעומת זאת, האלימות באינדונזיה אינה מוגבלת רק לתומכי כדורגל, אלא מגיעה למשטרה, אותה הוא מאשים ב"תגובה אידיוטית. המשטרה לא מצוידת או מיומנת בהתמודדות עם המונים בשום צורה, ולכן היא נוקטת באלימות אכזרית ובקרת המונים ארכאית, כפי שראינו כאן", הוא אומר.

ואכן, בצילומי וידאו מאצטדיון קנג'ורוהאן נראים שוטרים, הנראים מבעד לענני גז מדמיע, משתלחים ללא הבחנה באלות, בעוד ששוטר אחד במיוחד ניתן לראות מכוון בעיטות בגבם של לפחות ארבעה אנשים כשהם עוזבים את המגרש. "ברור שהאוהדים עלו למגרש אבל זה היה מצב שניתן להכיל, עד שהמשטרה שפכה בנזין על האש באמצעות ירי גז מדמיע בכמויות שלא ראיתי בעבר, כמויות שעוקצות, חונקות ויוצרות בהלה המונית".

אצטדיונים ומתקנים מרופטים: לבסוף, הנטייה של האוהדים והמשטרה לנקוט באלימות נוספה לעובדה שהכל התרחש באצטדיון שכמו רבים באינדונזיה, אינו מתאים למטרה. למרות קיבולת רשמית של 38,000, שר הביטחון האינדונזי טען שלפחות 42,000 אנשים היו בתוך אצטדיון קנג'ורוהאן.

עוד ב-

האסון בארה"ב: לפחות 45 הרוגים, המספר צפוי לעלות

לכתבה המלאה

מונטגיו נזכר שהגיע למשחקים באינדונזיה שבהם אלפי אוהדים מועברים דרך שערים צרים, וכתוצאה מכך ריסוק בין "מתקנים מרושלים" ב"אצטדיונים ישנים". למרות שאלימות ואפילו מקרי מוות בכדורגל האינדונזי אינם נדירים, האירועים באצטדיון קנג'ורוהאן במוצאי שבת ייצגו "התמוטטות מוחלטת שאמורה הייתה להתרחש במוקדם או במאוחר".