"לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו" (איכה)

אנו ניצבים ביום הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. יום הזיכרון הממלכתי. ומדוע כך? מה קורה ביום הזה? מדינה שלמה עוצרת, מתייחדת. משפחות הנופלים לא זקוקים ליום שבו נעצור, חייהם נעצרו בהודעה האיומה. לפני חודשים, או שנים רבות, החיים המשיכו, אבל במובן מסוים נעצרו. את כאב המשפחות זר לא יבין, אין דומה לו, אף אני איני מתיימר להבין. זכותה של כל משפחה להביע את דעתה, לרצות כך או אחרת.

אך אני פונה אליכם, אנא! יום הזיכרון הממלכתי הוא יום בשבילנו, כל אזרחי המדינה שאינם במעגלי השכול, דווקא משום שאיננו שם. זו ההזדמנות שלנו, מי ששירתו ומי שלא. מי שחושבים כמוכם ומי שלא. לעצור את חיינו, ולהכיר תודה ליקירכם, שבזכותם אנו כאן. אנא, תנו לנבחרי הציבור, מכל מגזר וקבוצה, לבוא להתייחד אתכם ברגע הזה ובמידה ונוכל, אם נוכל, לתת מעט מזור למכאובכם.

עוד ב-

משפחות שכולות חוששות מביזוי הטקסים: "בלגן לא נורמלי, עצוב לי"

לכתבה המלאה

הכותב: ח"כ משה סולומון מהציונות הדתית