בשבועות האחרונים, התגלה עוד וריאנט חדש ומסוכן של הקורונה, הוא חמקמק, מגיע מכל מיני מקומות בעולם, תוקף ומדבק פי כמה וכמה. הסיפור הזה נמשך כבר הרבה זמן. בכל פעם, הוא עולה לכותרות, מקבל במות ומעורר שאלות, דיונים ומסקנות אין מקום לזלזל בו, אבל יחד עם זאת, יש זן אחר שיושב מולנו כבר הרבה יותר זמן - הזן הנפשי
בשבועות האחרונים, התגלה עוד וריאנט חדש ומסוכן של הקורונה, הוא חמקמק, מגיע מכל מיני מקומות בעולם, תוקף ומדבק פי כמה וכמה. הסיפור הזה נמשך כבר הרבה זמן. בכל פעם, הוא עולה לכותרות, מקבל במות ומעורר שאלות, דיונים ומסקנות. אין מקום לזלזל בו, אבל יחד עם זאת, יש זן אחר שיושב מולנו כבר הרבה יותר זמן - הזן הנפשי.
גם הוא שקוף ולא רואים אותו. ההבדל היחידי זה שהוא סובל מחוסר פופולריות בקרב מקבלי ההחלטות. קצת כמו חור שחור, אותו עצמו קשה לראות, אבל את הסימנים שלו רואים ברור; תורי המתנה ארוכים, דיכאונות, חרדות, עלייה באלימות, בהתמכרויות, באובדנות, יציאה ממעגל העבודה ועוד תסמינים שמשותפים לילדים, בני נוער ומבוגרים.
הזן השקוף נמצא פה כבר הרבה זמן, ובניגוד לזני הקורונה האחרים, במקרה הזה יש לנו חיסון מובטח נגדו. כן, יש חיסון. החיסון הנפשי- השירות הפסיכולוגי הציבורי. טיפול פסיכולוגי הוא גורם מחסן מבחינה נפשית וגורם מרפא. מוכח מחקרית.
אז אם הסבל הנפשי לא מספיק זועק, המחקרים מראים שאנשים הסובלים ממצוקה נפשית סובלים וגם מתים יותר ממחלות פיזיות שונות, יותר מכך, רוב הפונים לרופא בשל מצוקות ללא הסבר פיזיולוגי, מעוניינים בתמיכה רגשית, אך בפועל הם מופנים לבדיקות וטיפולים רפואיים. כשיש מגיפה שמביאה למצב חירום לאומי נפשי, והחיסון קיים, אז נשאר רק לשאול את מקבלי ההחלטות- איפה אתם בסיפור הזה? איך אפשר להמשיך להתעלם ולזנוח את הנושא הזה?
על שולחן משרד הבריאות נערמות תכניות בנושא, בניהן; תכנית פעולה ממוקדת לתקציב חירום מידי להגדלת כמות המתמחים בפסיכולוגיה, מתמחים שממתינים מחוץ למערכת ויכולים לספק טיפול פסיכולוגי איכותי, להקטין את תורי ההמתנה הענקיים, להקל על הסבל של תושבי המדינה. כפי ששאלו פעם באחת ממערכות הבחירות, נשאל שוב אנחנו - איפה הכסף? למה הוא לא מופנה לכיוון של הוספת פסיכולוגים שיעניקו טיפולים באופן מידי?
השירות הפסיכולוגי הציבורי כולו, סובל מהזנחה פושעת שנמשכת שנים על גבי שנים. ועכשיו כשהזן השקוף, הקורונה הנפשית, התפרצה - המחדל עומד לנו מול העיניים. הציבור שבוחר בנבחריו כדי שיפעלו לטובתו, עומד מול שוקת שבורה.
אין יותר מקום לדחיינות כי אין יותר אוויר לנשימה. אין גם פתרונות קסם. יש דרך אחת - להעביר את הכספים לצורך שיקום המערך, שיאפשרו הבאת כוח אדם נוסף, פסיכולוגים שיוכלו לתת את המענה לציבור שכל כך זקוק לו. נמאס כבר מפלסטרים ופתרונות למראית עין, דרוש שינוי יסודי שכרוך בהשקעת כסף לטובת השירות הפסיכולוגי הציבורי לאזרחים.
נכון, אמנם משרד הבריאות הצהיר לפני מספר שבועות על השקעה של כמה עשרות מיליונים במה שהוא מכנה "קיצור תורי ההמתנה". הכוונה טובה, מבורכת, אבל אם תשאלו את אנשי המקצוע האם הם מאמינים שזה יביא מזור לזן השקוף של הקורונה, התשובה תהיה ברורה - "לא".
טיפול פסיכולוגי באזרחים, לא רק שאינו הוצאה, אלא הוא בכלל השקעה. מחקרים רבים שנעשו מצאו שטיפול פסיכולוגי מביא לחיסכון כלכלי מסוגים שונים: ירידה באשפוזים פסיכיאטריים, ירידה במספר ימי מחלה, ירידה בהוצאות על בריאות, ירידה בכמות קצבאות הנכות הניתנות על רקע נפשי, חזרת אזרחים לשוק העבודה, ועוד.
הממשלה הזאת חייבת לקבל באופן מידי החלטות אמיתיות והכרעה על הפניית משאבים אמיתיים ומשמעותיים לטובת שיפור מערך הפסיכולוגיה הציבורית, גיוס עובדים חדשים, שימור עובדים קיימים ובלימת גלי העזיבה של הפסיכולוגים את השירות הציבורי. אין קיצורי דרך, אין טריקים ואין שטיקים כדי לעקוף את זה. רק כך ניתן יהיה לקצר את תורי ההמתנה ולספק לאדם שסובל מפוסט טראומה, לאישה שחווה דיכאון כבד, לילד שמחרימים אותו בכיתה ולרופא שסובל מהתקפי חרדה את הטיפול לו הם זקוקים. לטובתם ולטובת כולנו.
כולם מחכים בתור, אז עכשיו רק נותר לשאול, מתי יגיע התור שלנו?
הכותב ד"ר יובל הירש, יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר, מראשי פורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית.
 (1).jpg "דקטלון, צילום: דקטלון")
