מי מאתנו לא סבל מכאבי ראש איומים וכל שרק רצה זה לקחת כדור אקמול, ולהיכנס למיטה לשינה טובה של כמה שעות שתשכיח ממנו את צרותיו וכאביו, כך ממשלת ישראל, עייפה ומותשת מ"כאב הראש" הזה שתקף אותה לפני חצי שנה, תקף ולא מרפה, רוצה רק ליטול "קפסולת סגר" קטנה שתיתן לה קצת שקט וזמן לנוח.

אבל באין תכנון ותוכנית פעולה סדורה, גם קפסולת הסגר-קסם לא תעזור. נהפוך הוא. כשהגוף חולה במחלה קשה, פתרונות הקסם המהירים שאולי יעילים לטווח קצר מאוד, רק מחמירים את המצב.

ישראל משולה לאדם החולה במחלה אוטואימונית. כשהגוף, במקרה זה הממשלה, תוקף את מערכת החיסון שלו, זו שמאז ומתמיד שמרה עליו, האזרחים. והקורונה?! היא בסך הכול עוררה מחדש את הסימפטומים להזנחה רבת השנים של מערכות החינוך והבריאות, של חטא היוהרה של מנהיגי העם, של קידוש תרבות הרייטינג והסלבס, של אפס האכיפה בכבישים ושל הביורוקרטיה ושיטת השלטון שהביאו לשחיתות וקומבינות. וכשהגוף חולה, הראש מקבל החלטות לא אחראיות שמבוססות על פחד ורצון להעלים את הכאב וכמה שיותר מהר.

אתם מתארים לכם מצב שקטיושה שתישלח לשדרות למשל (חס וחלילה) תפעיל אזעקת צבע אדום בכל המדינה ותכניס מיליוני אנשים, כולל בצפון הארץ, למקלטים? זה בדיוק מה שהסגר יעשה לנו.

האם לא ניתן להכריז על סגר דיפרנציאלי הדוק, תוך הידברות וגיוס המנהיגים המקומיים שיסייעו בהסברה משמעותית ויעילה לציבור תושבי הרשויות האדומות? ודאי שאפשר, והרי ברור לכולנו שזו הייתה כוונת "תכנית הרמזור" של פרופ' גמזו, שמאז כתיבתה ואישורה בממשלה, לא קיבלה אף לא יום אחד של חסד ולא נוסתה באמת. כי הרמזור של גמזו דורש תכנון, סבלנות, נתונים, הקפדה, אכיפה ושאר מילים מסובכות וארוכות ושם בממשלה רק רוצים קצת שקט, את האקמול שיעצור את הסימפטומים הכואבים וייתן להם אולי קצת מנוחה בחגים. לא ולא, במצב הנוכחי מתבקשת שמירה על שיגרה חלקית תוך אכיפה הדוקה ביותר. לא סגר.

ומילא הסגר, שכולי תקווה שיתעשתו שם ולא יהיה קולקטיבי, אבל מה יהיה אחריו? מה אומר בדיוק ה"ריסון המהודק" שעליו מדברים? מישהו יכול להסביר את זה לנו, כי לי נשמע יותר שאנחנו מגיעים להידוק מרוסק!

אני שומע קריאות של חברי הממשלה, אפרופו אחריות ודוגמה אישית, כנגד אזרחי ישראל בדבר אי שמירה על הכללים ואני שואל את עצמי, האם אתם באמת מצפים מ-9 מיליון איש ואישה לנהוג בהתאם להנחיות לא פשוטות (שחלקן אף לא מציאותיות) לאורך זמן כל כך ארוך,  כשאתם מתעסקים בינכם במריבות מטופשות, בשיח מתלהם אלים, בהחלטות שמשתנות השכם והערב, כשאופורטוניזם ופוליטיקה זולה זועקת מכל החלטה והחלטה שלכם?

בניגוד לגל הראשון אני צופה שהפעם לא תהיה התגייסות מוחלטת מצד הציבור. חוסר האמון, הכעס הרב והתסכול הקשה יגברו במקרה זה על כל ההפחדות והמספרים. צר לי לומר אך הגוף החולה ולא רק בקורונה, המצוי חוסר תפקוד ואף בסכנת מוות הוא החברה הישראלית, והגוף הזה צריך להיכנס להרדמה והנשמה, כשמכונת ההנשמה במקרה זה, יהיו שילוב של צבא ההגנה לישראל והרשויות המקומיות, שיקבלו כוח אדם ותקציבים פר תושב, יפקחו על ביצוע ההנחיות, ישמרו על החולים והמבודדים בבתיהם או במלוניות ההחלמה ויסייעו לכל רשות ורשות להתמודד עם המצב באופן דיפרנציאלי המותאם לה.

למען החברה והכלכלה הישראלית אנחנו מוכרחים להתרגל חיים בצל הקורונה, תוך אכיפה וענישה של מפרי ההוראות. נדרשים אלפי שוטרים, פקחים ואנשי צבא שיסתובבו ברחובות ויוודאו כי החולים והנדרשים לבידוד נמצאים בבתיהם, כי העסקים עומדים בתקנות וכי הציבור נשמע להנחיות. לא בערך, לא בכאילו ולא מחר, אלא עוד היום. בשלב זה הציבור מבקש שני דברים: ניהול המשבר בידי מנהיגים וגופים שהוא סומך עליהם (ראשי הערים והצבא), אכיפה קשה והדוקה גם אם תהיה לא נעימה והחלטות מקצועיות שיתקבלו באופן בלעדי רק על ידי רופאים מומחים ולא על ידי פוליטיקאים.

רק כשזה יקרה, רק כשהציבור יראה לפניו מנהיגים אמתיים, נטולי שיקולים זרים, אמיצים וכאלו שנותנים לכולנו דוגמה אישית, נבריא כולנו מהקורונה! עוד קצת גרוע, ויהיה טוב.

הכותב הוא רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים.