שלמה היקר כאבך האישי והכאב של כולם עוטף וחונק ואולי השיתוף , השירה , הופכים את הבלתי נסבל, הבלתי נתפס למשהו מרכך המשך בפועלך יישר כח הגיגים/ז. פ שבת שחורה שואה שנייה ואולי ראשונה באכזריותה והלב דואב וכואב זועק נקמה, שנאה, אשמה מי? למה? איפה היינו?? ובין השאלות, בין הכאב עולים שמות הנרצחים והלב לא יודע איך להספיד איך להביע צער ״יהי זכרו ברוך״ - כיתוב שמועלה וחוזר על עצמו כמספר מתינו והוא לא מביע את עוצמת הכאב ובא שוב ושוב לצעוק ולכאוב ושוב לנסות להבין ואיך להרגיע ואיך החטופים? מי מטפל בעוללים? מי מאכיל? ועוד שם של נרצח עוד דם של מי שנפל שמסר עצמו למוות ואנו עומדים מאוחדים בכאב מאוחדים ברצון לסייע לתת , לתמוך וגם בכל סערת הרגשות יש שמוצאים את הזמן , להאשים והקושי מתעצם כי בפועל מי מאיתנו לא אשם? והאם זה הזמן לדון בכך ועוד שמות נרצחים מרצדים ועוד כאב ועוד דאוות לב ובתוך כל אלה רצון אחד מתחזק להיות ביחד באמת ולא נשכח - לא רק ברגע הזה אלא גם באלה שיבואו אחריו כי כוחנו באחדותינו וכולי תקווה כי יחול שינוי שנדע להדוף את הרוע מעלינו להדוף את הרוע מסביבנו ואולי אולי יש עוד מקו

שלמה איש יקר

אחד ויחיד