הפיגוע הרצחני בעלי השבוע הוביל את ראש מועצת בית אל, שי אלון להגיד לממשלה: "עד כאן" ובריאיון ל-ice הוא לא עושה הנחות לחבריו בקואליציה ודורש להגיב באופן חסר פרופורציות ומציע לגבות מהאוכלוסייה המעורבת מחיר כבד ולטפל בטרור באגרסיביות: "הגיע הזמן שבעל הבית ישתגע".

האם לא הגיע הזמן למבצע חומת מגן 2 ביו"ש?
"המציאות הנוכחית מטרידה מאוד ומזכירה ימים קשים מהעבר, כשהיינו בלבנון. אני זוכר את כיצד כוחותינו בלבנון סבלו באופן יום יומי ממטעני חבלה, ירי בלתי פוסק ומאבדות קשות. לשם אנחנו מגיעים היום, אך המצב חמור עוד יותר. אם בלבנון היו חיילים, חמושים ודרוכים לכל מקרה, במציאות הנוכחית אלו אזרחים חשופים אשר מסכנים את חייהם יום יום, שעה שעה. ישנה התדרדרות קשה הדורשת לצאת למבצע רחב היקף". 

מתקבל הרושם שישנו קונצנזוס רחב בציבור (מה שלא היה בעבר) לשינוי המשוואה וליצירת תקדים חדש מול הטרור כולל חוקים שבעבר היו נפסלים והיום אפשר להעביר בחקיקה. איזה הצעת חוק למשל או החלטת ממשלה עשויה לזרוע אימה ולייצר הרתעה בצד השני?
"האם זו "חומת מגן 2"? זהו ביטוי מאוד רחב וגדול, הרבה מעבר למשמעות הזכורה לציבור, שצה"ל פעל למיגור הטרור ביו"ש והביא לשינוי יחסי הכוחות בשטח. חומת מגן הראשונה הייתה מבצע דרמטי שחלש על כל יהודה ושומרון לאחר הפיגוע במלון פארק בנתניה, אז החליט ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, למוטט את הרשות הפלסטינית בצורה רוחבית ומלאה. המבצע היה בסדר גודל הדומה למלחמה ואילו כאן מדובר על מבצע שונה. לא הולכים להפיל את כל השלטון של אבו מאזן שייפול מתישהו מעצמו. כרגע צריך להיכנס לערי המקלט של הטרור, לבתי הגידול שלהם בג'נין ובשכם, לכתר אותם, לחצות את העיר לאורכה ולרוחבה, לעבור בית בית ולאסוף את כל התחמושת שיש בידיהם". 
 
מה לא עובד בשיטה הנוכחית?
"צריך להפסיק עם המעצרים הנקודתיים ולהתחיל לעבוד רחב יותר. המציאות מראה שתמיד יכולים להיות פספוסים, שהמודיעין לא יכול להשתלט על 100% מהמקרים. 'היד הארוכה של צה"ל' איננה מספקת אותנו עוד ולא נותנת את המענה הנדרש לטבח היום יומי אותו חווים תושבי יו"ש. אנחנו לא מסוגלים לשמוע על עוד פיגוע נוסף, על עוד כאב ועוד אובדן. המציאות בה אנו חיים היא בגדר נס. בכל יום ישנם מקרים רבים אשר בנס אין בהם נפגעים ועל כן אינם מדווחים או מטופלים כראוי. ישנו צורך במבצע רחב, המתמקד באופן נקודתי באותם קיני טרור ארורים. פעולה צבאית ביו"ש היא לא שאלה של "אם" אלא של "מתי" ועכשיו הגיע הזמן שבעל הבית ישתגע".

דווקא עכשיו המציאות תשתנה אחרי ששנים על גבי שנים ממשלות ישראל הכילו את הטרור והמחיר הכבד שהוא גבה מתושבי יו"ש?
"ביום בו כל תושבי האזור יבינו שאין מעצורים עוד, תהיה לכך השפעה משמעותית על כל המרחב. אי אפשר לסבול עוד את המציאות בה עוד שבוע הכול יחזור לשגרה, החיים של כולם ימשיכו ואין שום הרתעה. חיסול המחבל הבודד אינו מספיק, אינו מספק. צריך לשבש את אורח החיים של התושבים כולם וללא יוצאים מן הכלל כדי שכל אחד ישקול טוב האם הוא מוכן לצאת לפיגוע. לא ייתכן שיום אחרי הפיגוע לא יהיו מחסומים ובידוק בטחוני נוקשה ביו"ש, לכל הפחות. אנחנו רוצים להיות הצבא הכי מוסרי בעולם, ובלבד ששערה משערות ראשו של אף חייל לא תיפול ולא תהיה אם אחד שתבכה".
 
האם אתה מצפה מסמוטריץ' ובן גביר לפרוש מהממשלה במידה ולא ינקטו צעדים חריפים נגד הטרור?
"מנבחרי הציבור שלנו, סמוטריץ' ובן גביר בתוכם, אני מצפה לעשות חיים קשים למקבלי ההחלטות. הטענות לצאת מהממשלה הן לא נכונות ואף הפוכות. לאצבע של כל אחד מנבחרי הציבור יש כוח רב ועליהם להשתמש בה כך שמקבלי ההחלטות, שר הביטחון וראש הממשלה בראשם, יפעלו בהתאם לרצונם. הממשלה הנוכחית עדיין טובה ועושה דברים טובים הרבה יותר מקודמתה, אשר נידתה אותנו ובקושי הכירה ביו"ש כבר-קיימא. יש לי שיתוף פעולה עם כל השרים בממשלת ישראל כולם, דבר שלא היה בשנה וחצי האחרונים אז לא רצו לסייע לנו. מצד שני, אנו דורשים שחברי הממשלה יעשו עבודה קשה כדי להביא לשינוי. יש לנו הרבה כוח וצריך להדליק את האירוע ולהעיר אותם מתרדמתם".

עוד ב-

ראש מועצת בית אל חושף: "הירי התרחש מאחוריי, מטווח אפס"

לכתבה המלאה

מי צריך לקחת אחריות למצב העגום בו כבישי יו"ש הפכו לציר מסוכן לתנועה?
"אינני מפנה אצבע מאשימה כלפי מערכת הביטחון. מערכת הביטחון יודעת לעשות היטב בהתאם להוראות הדרג המדיני, שם מתקבלות ההחלטות. האצבע מופנית לראש הממשלה. אכן, ידיו כבולות בשני אופנים. האחד, בצד המשפטי – מערכת המשפט מונעת מצה"ל והדרג המדיני לייצר הרתעה כאשר בפסקיה מחבלים נכנסים לכלא ל"טיול שנתי". כאשר אסירים ביטחוניים ומחבלים מקבלים תנאי VIP, אין שום אפשרות לייצר הרתעה כראוי. במשך שנים רבות ישנו משטר משפטי אשר מקשה מאוד על ההתנהלות וההתרעה והמצב הולך ומחמיר. הטיפול במערכת הכרחי מאין כמוהו. השני - החשש מהסרבנות החצופה של הבכירים בצה"ל, הטייסים ודומיהם. ראינו בסוגיית הרפורמה המשפטית סוג של הפיכה צבאית ע"י שימוש ציני בסרבנות, שאסור שיהיה בשיח הציבורי. מדובר במעשה חמור שאסור לזלזל בו. המשמעות ברורה: כששר הביטחון יואב גלנט, ראש הממשלה או הרמטכ"ל רוצים לקבל החלטה הם בלית ברירה לוקחים בחשבון גם את החשש מסרבנות לפעולה כזו או אחרת. עצם השיח על החשש מכך מונע מהדרג המדיני לקבל החלטות נכונות".
 
מה המסר שלך למקבלי ההחלטות בממשלה?
"אך כאמור, האצבע עודנה מאשימה. צה"ל והמערכת הביטחונית יודעים לפעול היטב וכמוני גם שר הביטחון ורה"מ יודעים זאת. הקבינט הוא שמקבל את ההחלטות בראש ועל כן מצופה ממנו לקבל החלטות נכונות, נטולות מניעים זרים וחששות בכדי למנוע את הפיגוע הבא. ראש הממשלה העומד בראש צריך לשנות את אופן הפעולה בשטח כך שלא תהיה עוד אם בישראל אשר תבכה על אובדן בניה. שמבע נפשנו מרורים, הגיע הזמן לפעול".