אני זוכרת שצפיתי לראשונה בסרט "אל תסתכלו למעלה". למי שלא מכירה את עלילת הסרט, אתקצר: הסרט עוקב אחר שני אסטרונומים היוצאים לסיור תקשורתי כדי להזהיר את בני האדם מפני אסטרואיד מתקרב שישמיד את כדור הארץ (מטאפורה למשבר האקלים) אך אף אחד לא מעוניין להקשיב להם. 
 

אני זוכרת שצפיתי בסרט וחשבתי לעצמי "זה כל כך מדויק. זה בדיוק מה שקורה". התחושה הציפה אותי, פתאום לראות את המציאות כקומדיה – סאטירית על המסך אילץ אותי להתמודד איתה פנים מול פנים. הדרך שבה אנשי תקשורת ניסו לעדן את האסטרואיד (משבר האקלים), לסדר את המצב בצורה שנעימה לאוזן ולא תזעזע את הקהל; הדרך שבה נשיאת ארצות הברית טענה שהדרך לפתרון היא "לשבת ולחשוב"; והשיא כמובן, כאשר הטיסו טיל מכדור הארץ לפוצץ את האסטרואיד, וברגע  האחרון נשיאת ארצות הברית מורה לסובב את הטיל לאחור כי גילתה שהאסטרואיד יכול להיות מקור אדיר לרווח כלכלי. הכול הרגיש כל כך מוכר, כל כך אמיתי.
 

שוב  מדינת ישראל הולכת לבחירות בפעם המי יודעת כמה. זה קורה בתדירות כל כך גבוהה שעוד מעט גם חברות שלי יכולות להצביע. כל מערכת בחירות מחדש הפוליטיקאים מתנגחים אחד בשני, רבים ביניהם ומשמיצים את האחר ללא הבחנה, כולם מפזרים הבטחות לכל עבר, אבל אף אחד ואחת לא מדברים על משבר האקלים. לא מספיק לפחות. גם אלו שכבר מואילים בטובם להזכיר את משבר האקלים במצע הבחירות שלהם, לא מבטיחים שיסגרו מפעלים מזהמים או יעצרו עצירה מוחלטת של פרויקטים המבוססים על דלקים פוסיליים. (שלא נדבר בכלל על יישום ההבטחות בפועל). 
 

בשנה שעברה נכחתי בכנס אקלים בכנסת, ובמחאה ארצית שארגנה "מחאת הנוער למען האקלים" לקידום חוק אקלים בישראל. חוק שמטרתו להציב לישראל יעדים לצמצום פליטות פחמן, ולהציע דרך אקטיבית לאכוף זאת. החוק עבר בקריאה ראשונה במליאה, וכל שיש לומר עליו הוא שהוא פשוט לא מספיק. לא מספיק בכלל! היעדים שהוצבו נמוכים בהרבה מהיעדים של אירופה או ארצות הברית – וזה אם בכלל נעמוד בהם.
 

מי מדבר על זה? מי אומר בקול רם וברור שאנחנו המדינה המפותחת היחידה בעולם שעדיין אין לה חוק אקלים (מלבד טורקיה)? 
 

הגישה הכללית בישראל למשבר האקלים היא כ"שמירה על הסביבה, על החיות והצמחים, קטע של מחבקי עצים". מה שהפוליטיקאים והציבור הישראלי מתקשים להבין הוא שמשבר האקלים הוא לא רק איום על הסביבה, משבר האקלים הוא איום רציני לבני האדם! איום מדיני לא פחות מארגוני הטרור. 
 

ההשלכות של משבר האקלים על מדינת ישראל הן קטסטרופליות עוד יותר מאשר על שאר העולם בגלל האקלים והמיקום הגיאוגרפי שלנו. השלכות אלו כוללות עלייה במליחות בכנרת וירידת זמינות המים הראויים לשתייה ב-25 אחוז, עלייה של קו המדבר במאות קילומטרים, הגברת שיטפונות, ריבוי שריפות, בצורות וגלי חום קיצוניים.
 

הנוער מתעורר, הנוער מרים את הראש, הנוער שחווה את משבר האקלים על בשרו ויודע שהעתיד שלנו הולך להיות רק יותר גרוע, מסרב לקבל את דין המוות הזה. ראיתי את אחותי בת ה 9 נכנסת לחרדת האקלים, פגשתי במחאות ילדים בני 10 שבאו להילחם על העתיד שלהם, נערות מג'לג'וליה שדורשות שהחברה הערבית תהיה חלק מהמאבק, נערות מעוטף עזה שמרגישות כל שנה את עליית הטמפרטורות. אנחנו הילד שקם ואומר "המלך הוא עירום. משבר האקלים כאן. תתעוררו". אם אתם לא תתנהגו כמו מבוגרים, אנחנו נתנהג. אני עכשיו בת 16, בעוד לא הרבה זמן אוכל להצביע בבחירות, אני ועוד מאות נערים ונערות שמרימים את הראש ודורשים עתיד טוב יותר. אם הפוליטיקאים רוצים את הקול שלנו, הגיע הזמן שהם יתחילו לדאוג לנו, ולעצור את משבר האקלים. 
 

בתור חניכה ומדריכה בתנועת הנוער העובד, תנועה שמכיתה ג' מעודדת אותי להטיל ספק במציאות, ולא לקבלה כמו שהיא, להעיז לשאול שאלות ולהביא לפועל את הערכים שאני מאמינה בהם; אני מרגישה שזה מובן מאליו להילחם במשבר האקלים, מובן מאליו ללמד גם מבוגרים ממני על המשבר, מובן מאליו להשקיע זמן בלהגיע להפגנות וכנסים, מובן מאליו לדפוק על דלתות הפוליטיקאים ולדרוש מהם להתעורר, לדרוש עתיד. מי שמזלזל בכוחו של הנוער לחולל שינוי, כנראה עוד לא פגש חניכים בנוער העובד והלומד. במקום עם כל כך הרבה בני ובנות נוער עם חזון, הגשמה בפועל היא רק עניין של זמן.

אנחנו דורשות ודורשים עתיד והגיע תורם להילחם על הקול שלנו.