דן טולקובסקי היה כנראה הטייס הראשון בחיל האוויר הישראלי שסירב, הוא לא סירב פקודה חלילה, אלא סירב לדרישת רה"מ דאז, דוד בן גוריון, לשנות את שם משפחתו כפי שנדרשו כל הקצינים הבכירים של צה"ל בראשית ימיו.

טולקובסקי שפיקד על חיל האויר כשחלק ממטוסי הקרב עוד טסו עם מנועי בוכנה, היה כנראה מאוד גאה במורשת המשפחתית שקדמה לו, ואולי זו הסיבה שהוא זכה לחגוג השנה יום הולדת 104 (לא נאחל לו עד 120, זה ממש מעבר לפינה) כי מי כמו העם שלנו יודע כמה מורשת עבר מפוארת היא ערובה להמשכיות מפוארת לא פחות.

בטבעו העם היהודי הוא מהפכן, הוא משתעמם מהר וחושב כל הזמן קדימה, עם אופי כזה קל מאוד לאמץ אופנות חולפות כדרך חיים, הבעיה עם אופנה חולפת היא, שהיא חולפת. כבר במצרים העתיקה נטמענו כל כך בתרבות המקומית, עד שההגדה מספרת לנו שאלוקים נדרש להוציא אותנו משם בעצמו, כי אפילו מלאכים לא היו מבדילים בין המצרים לבנינו.  

מה שהציל אותנו מלהפוך לסיפור היסטורי בכתב חרטומים, הייתה העובדה ששמרנו על השמות, קוד הלבוש והשפה המקוריים של אבותיו. כך מספרים מדרשי התורה. אם חושבים על זה, אלו בדיוק הדברים שנתונים לגחמותיה של אופנה חולפת. בגדים, סלנג, וכינויים מקומיים. הפער הקטן הזה בינינו לבין המקומיים הותיר אותנו עם תג זיהוי יהודי ברור, שהפך בסופו של דבר לכרטיס היציאה לחירות.

לכן אנחנו מתעקשים לחגוג לעצמנו יום הולדת יהודי מדי שנה, גם בתנאים בלתי אפשריים, זו הערובה לקיומנו.

הרב ניסן מאנגל היה רק בן 10 כאשר נכלא במחנה השמדה נאצי, בזיכרונותיו הוא מספר, כי לילה אחד פשטה השמועה כי זהו ליל פסח "מיד נעמדתי וקראתי בקול גדול: "טאטע איך וויל ביי דיר פרעגן די פיר קשיות" (אבא, אשאל אותך את 4 הקושיות) ואז החלו כולם לומר את מה שזכרו מההגדה. יותר מפעם אחת נכנסו שומרי המחנה הגרמניים, וכולם ברחו בחזרה לדרגשים, אבל מאומה לא עצר בעד 1200 היהודים שבצריף לחגוג את ליל הסדר עד ארבע לפנות בוקר".

עוד ב-

לקראת שבת: כל הלהקות מתפרקות, זו היחידה שלא תיפרד לעולם

לכתבה המלאה

מחר נחגוג כולנו יום הולדת 3337 שנים לקיומנו, הישג פלאי לעם קטן שמסרב לגווע, עם ששואל מדי שנה 'מה נשתנה' רק כדי להיזכר שמאז שנולד, הכל השתנה, חוץ ממנו.