אל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הגיעו אח ואחות  בשנות ה-60 לחייהם כשבפיהם האשמות חמורות. האחות האשימה את אחיה כי לפני יותר מחמישים שנה, בהיותו בן 9 בלבד, אנס את בתה שהייתה אז תינוקת בת חצי שנה. האח, מנגד, הגיש תביעת לשון הרע נגד אחותו על הפצת "עלילת דם" זו בפני אחיותיהם.

הפרשה המשפחתית החלה להתגלגל כאשר האח גילה באקראי שאחותו סיפרה לשתי אחיותיהם האחרות כי בשנת 1968 הוא פגע מינית בבתה הפעוטה. בעקבות הגילוי המזעזע, האח פרסם בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית את התכתובת הפרטית בינו לבין אחותו בעניין זה, כדי "להבהיר לבני המשפחה שהוא יודע על האשמות האחות כלפיו ואין צורך להחריש את הדברים מאחורי גבו".

בתצהיר שהגישה בתה של האחות, שהיא לכאורה הקורבן של האירוע, נטען כי היא שמעה מאמה על האירוע רק בשנת 2020, ושאלה אותה: "כיצד יכול לקרות מעשי אונס ואת המשכת להשאיר אותי אצל סבתא יחד איתו?" הבת העידה בבית המשפט: "לא ייתכן שיחזירו אותי למקום שבו יש מישהו שפגע בי שם... אני רוב שנותיי גדלתי אצל סבתא, והוא היה שם. היא גידלה אותנו כמו שני ילדים שלה".

במהלך הדיונים בבית המשפט נחשפה מערכת יחסים משפחתית מורכבת ועכורה. האחות טענה להגנתה כי לא סיפרה לאיש את ה"סוד" שנצרה בלבה יותר מחמישים שנה, למעט לאח עצמו. עם זאת, בחקירתה עלו סתירות רבות. בתחילה טענה: "אני לא דיברתי, אני לא סיפרתי לשרה שום דבר, ולא סיפרתי ללאה שום דבר", אך בהמשך אמרה: "כל השנים הייתי במלחמה אתו בשביל שאף אחד לא ידע, שאמא שלי לא תדע. וכל החיים הם יודעים שיש סוד במשפחה".

כשנשאלה מדוע אפשרה לבתה להיות בקרבת האח לאורך כל השנים אם אכן פגע בה, השיבה האחות: "אכלתי לה את הלב שלא תדבר אתו", אך הודתה שהיא עצמה המשיכה לקיים קשרים עם אחיה, ואף יצאה איתו להופעה של נינט.

שתי אחיותיהם העידו בפני בית המשפט כי האחות אכן סיפרה להן על האירוע הנטען. האחות שרה העידה כי כארבע שנים לפני הגשת התביעה, אמרה לה האחות: "אני שומרת סוד שאף אחד לא יודע ואני מספרת לך, [האח] נגע ואנס את הבת שלי [...] כשהיתה בת חודשיים, הוא הוריד לה את החיתול ונגע בה".

האחות האחרת, לאה, העידה כי במהלך נסיעה משותפת בשנת 2020, אמרה להן האחות: "יש לי סוד כמוס שאף אחד לא ידע בחיים, [האח] היה אצלי בביתו נכנסתי הביתה וראיתי את [האח] צמוד ליד [הבת] כאשר החיתול שלה היה פתוח. הוא אנס אותה והוא ברח אחרי זה". על כך השיבה לאה: "את נורמאלית לומר דברים כאלה. איך הוא יכול לאנוס אותה?", והוסיפה: "אני לא רוצה לשמוע יותר את השטויות האלה ואת הסודות האלה".

במהלך משפט טעון הרגשות, נאלצה השופטת לירון זרבל-קדשאי פעמים רבות להתערב ולמקד את האחות בשאלות הנשאלות. כשנאמר לאחות כי לאחר האירוע שטענה שקרה, "לא פנית למשטרת ישראל, לא פניתי לרווחה, לא לקחת אותה לטיפת חלב, לא הבאת איזשהו מסמך, תיעוד רפואי...", היא הגיבה בצורה מעט מתחמקת: "מאיפה אתה יודע שלא לקחתי אותה לטיפת חלב?", ובהמשך הוסיפה: "לא לקחתי אותה לרופא? מאיפה אתה יודע? אבל לא גיליתי לאף אחד...".

האח, מצדו, טען שמדובר ב"עלילת דם" שהאחות בדתה. בעדותו הסביר מדוע בחר לפרסם את התכתובת עם אחותו בקבוצה המשפחתית: "זה לא משהו שניסיתי להשיג. זה משהו שרציתי שכולם ידעו שזה כבר לא סוד. אם האחיות שלי יודעות, האחיינית שלי יודעת ואני עוד לא יודע מי עוד כן יודע מזה, איפה הסוד פה? את הסוד היא הוציאה החוצה, לא אני הוצאתי החוצה, היא פרסמה את זה לא אני".

בעקבות פרסום התכתובת, הגישה האחות תביעה נגדית, בטענה שהאח ביזה והשפיל אותה ואת בתה מתוך כוונת זדון. היא דרשה פיצוי בסך 200,000 שקלים. עם זאת, בתה העידה כי היא לא הגישה תביעה ולא נתנה לאמה רשות לשרבב את שמה לכתב התביעה.
לאחר בחינת העדויות והראיות, קבעה השופטת זרבל-קדשאי כי האחות אכן אמרה את הדברים המיוחסים לה לאחיותיה, ודחתה את הכחשותיה. השופטת מצאה כי עדויות האחיות היו "עקביות, מפורטות ומהימנות", בעוד שלא התרשמה לחיוב מעדות האחות, שהעלתה "מספר גרסאות סותרות, שאף לא אחת מהן מניחה את הדעת".

ביחס לטענת האחות כי יש בדבריה אמת, קבעה השופטת כי האחות לא עמדה בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליה. השופטת ציינה כי חוסר המעש של האחות לאחר האירוע הנטען - אי-פנייה לרופא או למשטרה - והעובדה שהמשיכה לאפשר לבתה ולילדיה האחרים להיות בקרבת האח לאורך כל השנים, אינם מתיישבים עם טענותיה.

בסופו של דבר, בפסק דין מקיף, קיבל בית המשפט את תביעת האח באופן חלקי וחייב את האחות בתשלום פיצויים בסך 30,000 שקלים (במקום 140,000 שקלים שדרש האח), בתוספת 5,000 שקלים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לעומת זאת, תביעת האחות נגד האח נדחתה לחלוטין, לאחר שהשופטת קבעה כי עומדות לאח הגנות של אמת בפרסום והגנת תום הלב, שכן פעל "כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".

עוד ב-

נתניהו נגד עו"ד אליעד שרגא: דורש 160 אלף שקלים

לכתבה המלאה

בישראל מוגשות לא מעט תביעות לשון הרע, כאשר רק לאחרונה דיווחנו על תביעה שהגיש אבי בניהו נגד פעיל הימין הידוע. תביעה נוספת הוגשה על ידי קונדיטורית מוכרת נגד מבקר המסעדות ניב גלבוע. גם השרה מאי גולן הגישה תביעה נגד היחצ"ן רני רהב. אבל לא תמיד תביעות כאלה מסתיימות בהצלחה, כמו שקרה עם חנות המותגים שתבעה לקוחה.