האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה כ-300 אלף נפש. עשרות אלפים מתוכה חיים כבר שנים רבות ללא תשתיות ראויות, באזורים שאינם מוסדרים פיזית וחברתית, המאופיינים בהזנחה רבה בכל תחומי החיים. הלכה למעשה, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית המוכרת בשם "הרשות הבדואית" הוקמה בשנת 1999, אולם בפועל לא קיבלה מאז כל סמכות בחקיקה ראשית, והיא שואבת את סמכותה מהחלטת ממשלה מיושנת ומגופים אחרים, כגון מינהל התכנון במשרד הפנים ורשות מקרקעי ישראל.

כידוע, חלק גדול מהתושבים הבדואים בנגב אינם משתייכים לאף רשות מקומית. מכאן גם העדר הסמכות להוציא היתר בנייה זמני או קבוע. לא זו בלבד, גם האכיפה בנגב איננה מוטה הסדרה. גוף אחד מסדיר והשני אוכף – הידיים אינן מתחברות ולא עובדות בסנכרון ובשיתוף פעולה. המשמעות: חוסר בהירות ואנדרלמוסיה בשטח.

העובדה שעד היום לא קודם שום ניסיון חקיקה אמיתי בנושא לא מוסיף כבוד לקיום המשותף שלנו בנגב. כאן נכנס לתמונה "חוק ריפמן". טיוטה ראשונה של החוק פורסמה השבוע, והועברה לעיון ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולכלל מחוקקי הבית ומקבלי ההחלטות בישראל. על חוק זה עמלו אנשי משפט ועמיתי המחקר של מכון ריפמן במשך שלוש שנים של עבודת עומק.

הצעת החוק הזו מסדירה את כל תמונת המצב בנגב מתוך תפיסת עולם ציונית לפיה אי שגשוג והסדרת החברה הבדואית מהווה חסם לפיתוח הנגב כולו, גם הנגב היהודי. ברמה הפרקטית מציע "חוק ריפמן" מתן סמכות כוללת לגוף המסדיר – כשאימוץ החוק, פירושו מזור אמיתי ותקווה לעשרות אלפי בדואים, ויותר מכך. החוק אף מתייחס לסוגיית המרת תביעות בעלות לזכות לפיתוח, ובכך יתאפשר פיתוח למגורים ראויים ופיתוח מסחר.

במסגרת "חוק ריפמן" ניתן מענה אופרטיבי ופשוט לפעולה אשר תחזק את השלטון המקומי, שחלקו נמצא באתגרים משמעותיים, פיתוח כלכלי עוצמתי, חינוך בעל זיקה ישראלית וטיפול אמיתי בבעיית הנשק הלא חוקי המהווה איום, בראש בראשונה, לחברה הבדואית עצמה, וכמובן איום עקיף לנגב כולו.

חגי רזניק (מימין) ואינג' עמק זקיק (צילומים מכון ריפמן, שמואל לנדנד)

אנו מודים לח"כ מיכאל ביטון יו"ר הועדה המיוחדת לנגב והגליל, על הנכונות להביא את החוק להצגה לפני כנסת ישראל, ולשר עמיחי שקלי ואנשיו על רצונם לקיים דיון אמיתי ונוקב בסוגיה בה מדינת ישראל החליטה במשך שנים להחליט שלא להחליט.

כלי חקיקה הם תקווה לפיתוח משותף בנגב, לבטח לאחר סולידריות משותפת בין בדואים ויהודים מהשבעה באוקטובר ואילך. כמו בכל מהלך מדינתי משמעותי, ייתכן שיצוצו התנגדויות למהלך הבלתי נמנע זה. תמיד ראוי ונכון להקשיב ולהתדיין על העמדות השונות, להמשיך ולהישאר במצב הקיים – זו כבר אינה אופציה. החברה הישראלית תיבחן בנגב.

עוד ב-

מייצרים מציאות חדשה: דין הנגב כדין תל אביב

לכתבה המלאה

הכותבים: חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב ומנכ"ל משרד הבינוי והשיכון לשעבר; ואינג' עמר זקיק, מהנדס העיר תל שבע לשעבר, עמית במכון ותושב האזורים הלא מוסדרים בנגב