למדיניות הזו היה מחיר כבד בדמות ייקור דרמטי של תעריפי הפסד – מעלות הבולים לשליחת מכתבים, דרך מסירה לנמען תוך יממה ועד לעמלות בבנק הדואר – אך הצעדים הללו מותרים לפי הרגולציה שקבע משרד התקשורת עצמו. גם את סגירת הסניפים שאכן פגעה בשירות (בעיקר לאזרחים ותיקים), כ-28% מכלל יחידות החברה, וקנין ביצע כחלק מהניסיון למקסם את ערכה לקראת המכירה.

שאלת המפתח שבה עסקו השופטים לא נגעה למחלוקת הזו, אלא למניעים שגרמו להדחה. לדברי היו"ר, שמונה בממשלה הקודמת, התוודה בפניו קרעי עצמו במהלך שיחת מסדרון כי "אמנם הצלת את הדואר, אבל אני רוצה למנות מישהו משלי". שר התקשורת הכחיש (באמצעות ייצוג פרטי) את הפוליטיזציה שיוחסה לו, והעלה טענה נגדית: רמת השירות שירדה אינה הולמת את התקן הדרוש ללקוחות.

אלא שקרעי התקשה להצביע על סטנדרט ברור שהגדיר, או על יעדים כמותיים שהוחמצו, בעוד דו"ח נציב קבילות הציבור קבע כי ב-2022 חלה דווקא צניחה של 37% במס' התלונות נגד הדואר. לתחושה ששיקול הדעת אינו מבוסס על עובדות יצוקות, תרמה בקשתם של קרעי ואמסלם למנות לדירקטוריון הדואר ארבעה מועמדים מטעמם – ביניהם חבר מרכז הליכוד, אשתו של חבר מרכז אחר ועדת תביעה במשפט נתניהו. כיצד נבלמה היוזמה, תשאלו?
 
בנקודה הזו, כמו בצמתים אחרים לאורך התהליך, התערבה מנהלת רשות החברות, מיכל רוזנבוים. לפני מינויה לתפקיד, ע"י השר אביגדור ליברמן, עו"ד רוזנבוים לא נחשבה לדמות לעומתית כלפי פוליטיקאים – ואף קודמה מטעם הקואליציה כמועמדת למשרת מבקרת המדינה, עד שהתבקשה לפרוש מהמרוץ לטובת מתניהו אנגלמן. לכן הקו העצמאי שנקטה בכל המחלוקות מול השר אמסלם נתקל תחילה בספקנות וחשדנות, אך כמנהלת הרשות היא התייצבה פעם אחר פעם לצד טובת החברות עצמן.

כך נהגה גם כשקבעה, בפנייתה אל היועמ"שית בהרב-מיארה ואחר כך בתשובה לבג"צ, כי אין הצדקה עניינית לפיטוריו של וקנין. ניתן להניח שללא נקיטת עמדה נחרצת כל כך מצד הממונה המוסמכת על הדואר, שופטי בג"צ היו מתקשים לפקפק בהדחה של השרים במידת הוודאות הדרושה לפסילתה. אלא שרוזנבוים, אחת מכוכבות הפסיקה של אתמול, היא כבר היסטוריה בשירות המדינה. בסופ"ש האחרון התפטרה במכתב מהדהד לנתניהו, שבו היא האשימה את השר אמסלם במעשי שחיתות לכאורה כמו תפירת מכרזים, חלוקת ג'ובים ומינויי מקורבים.
 
בראש הממשלה עצמו הטיחה, שלא עשה כמעט דבר כדי למנוע את ההתערבות הפוליטית הגסה בחברות שעליהן היא מפקחת, ואילו מנכ"ל משרדו הציע לה לדבריה תפקיד בכיר אחר במגזר הציבורי תמורת פינוי שקט של הלשכה. עיתוי העזיבה, כמובן, אינו מקרי: הרשות שרוזנבוים מנהלת אמורה הייתה לעבור השבוע באופן רשמי מהאוצר למשרדו המיותר של אמסלם, שתחתיו היא מסרבת בתוקף לעבוד. אפשר להבין את הצעד שלה אפילו מבחינה הומניטרית, ובאותה הנשימה להתאכזב מכך ששומרת סף מרימה ידיים במקום להתעקש ולאחוז בתפקידה, דווקא ככל שהשמים מעליה הולכים ומתקדרים. הרי לכולנו ברורות מהן תכונותיו הרצויות של המחליף בעיני מי שצפויים בקרוב לבחור אותו.

וזו הנקודה העיקרית: בפעם הבאה שבה אמסלם, קרעי וכל חבר אחר בממשלה יחליטו למנות אנשי שלומם, או להדיח אחרים שייראו עצמאיים מידי, רוזנבוים כבר לא תהיה שם כדי לכתוב את חוות הדעת השלילית. היא לא תקבל הזדמנות לשכנע את בהרב-מיארה שלא להגן בבג"צ על מהלכים מופרכים, ולא תוכל לשלוח בעצמה את העמדה המקצועית המנומקת שניסחה כדי שתעמוד לנגד עיני השופטים. הלוואי שאתבדה, אך סביר שבמקומה עלולה להתמנות בובה על חוט, שתכשיר כמעט כל תועבה שלטונית בנימוק של קידוש "סמכות השרים". רוזנבוים אמנם אינה שומרת סף רוחבית כמו היועמ"שית, אבל בתחום הקריטי שעליו היא ממונה – תפקודן של 71 החברות הכי גדולות במדינה – הפער שבין נוכחותה להיעדרה עלול להתברר כתהומי. איך למשל?
 
היעד הראשון (והבלתי מוסתר) על הכוונת של אמסלם הוא "נבחרת הדירקטורים" – מאגר בעלי מומחיות מקצועית שרק מתוכו, למעט במקרים מיוחדים, יכולים השרים למנות חברים במועצת המנהלים של החברות הממשלתיות. בשנים הראשונות לפעילותו סבל המועדון הזה מחוסר גיוון, שהתבטא במיעוט נשים ונציגים לפריפריה ולבני המיעוטים – אבל בסבבים הבאים הקריטריונים שונו, השורות נפתחו והעיקרון החשוב נשמר: השר הממונה לא רשאי עוד למנות כל מקורב למשרת דירקטור, אלא רק אנשי מקצוע שעברו מיון, באופן ששיפר לבלי הכר את האיכות של קבלת ההחלטות בחברות ממשלתיות. את השינוי אפשר לראות גם במספרים: מהפסד מצרפי של 418 מיליארד שקל ב-2013, ערב הקמת הנבחרת, לרווח של 1.2 מיליארד שקל בכל החברות ב-2015 – ומשם עוד עליות חדות ברצף, עד ל-4 מיליארד שקל בשנה שלפני משבר הקורונה.

עוד ב-

דרמה בדואר ישראל: קרעי ואמסלם ייאלצו לבטל את פיטורי היו"ר?

לכתבה המלאה

אם אכן תבוטלנה דרישות הסף המקצועיות, ואת מקומן יתפוס פרוטקציוניזם שבו דוגל אמסלם ("אני מגיש אנשים שאני מכיר, מהחבר'ה", אמר לאחרונה ברדיו) – גם התוצאות העסקיות של חברות ענק בבעלות המדינה, לא תישארנה מרשימות לאורך זמן. אז נכון, במקרה של הדואר השר כבר לא יוכל להתערב הפעם בזכות המסר של שופטי בג"צ, אבל ההתפטרות של רוזנבוים הופכת את סיבוב המינויים הבא לקל יותר מבחינתו. הבשורה הזו, שמשמחת חלק משרי הממשלה, היא תמרור אזהרה לכולנו ביום שאחרי המלחמה.