מאז ומתמיד, גם עבור חילונים מושבעים, יום הכיפורים הוא תאריך משמעותי בלוח השנה, עם מנהגים ייחודים, שלא נובעים משום חוק או כפיה. אין עוד יום כזה בעולם, יום שבו מדינה שלמה עוצרת מלאכת, הרכבים מושבתים, הכבישים מתרוקנים, העסקים ואמצעי התקשורת נסגרים והציבור היהודי כולו נכנס לסגר, והכל מבחירה. יום הכיפורים הוא עדות חיה להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית וחופשית, כשכל אדם מציין את יום הכיפורים בדרכו, תוך התחשבות ברגשות האחר.

השנה רוח רעה מרחפת מעל כיפור, הרצון האובססיבי של עמותות הציונות הדתית וארגוני ההדתה לשנות את הסטטוס קוו ולכפות את מנהגם במרחב הציבורי על ידי יצירת הפרדה בין גברים ונשים עלולה להביא לתגובת נגד שתשנה את יום הכיפורים מעתה ואילך.

ארגון ״ראש יהודי״ בתמיכת נציגי הציונות הדתית והזרם האורתודוקסי לקחו את כיכר דיזינגוף כפרויקט הדגל, במטרה לייצר תקדים של הפרדה בין גברים לנשים בלב הכיכר המרכזית של העיר הליברלית ביותר בישראל. המאבק נסוב סביב רצונם להציב מחיצה שתפריד בין גברים ונשים ולא תאפשר גישה חופשית לכל אדם, לכל חלק בכיכר רק בשל זהותו המגדרית. אם הפרדה לגיטימית בכיכר דיזינגוף, היא לגיטימית גם במקומות אחרים, ובימים אחרים.

בניגוד לבתי כנסת או אולמות פרטיים בהם ניתן לקיים אירועים בהפרדה בהתאם לרצון המארגנים, כיכר העיר היא שטח ציבורי, שייך לכולם ולכולן תמיד. מטר מרובע אחד, אסור שייסגר לאף אדם, בשל היותו גבר או אישה. את עיקרון הבסיס הזה במדינה דמוקרטית אסור לשבור, לא ביום הכיפורים ולא בשום חג או מועד. המדרכה, הכביש, הכיכר שייכים לכולם, בתל אביב, בכל המדינה, בכל יום, בכל זמן, תמיד.

גם כשעיריית תל אביב מפיקה אירועי ספורט להעצמה נשית, הכניסה לגברים מותרת ולמרוצי הנשים גם לגברים ניתנת האופציה להירשם, וגם כשמוסלמים מתפללים בגן צ׳ארלס קלור, בהתאם לנוהג המוסלמי מתכנסים במקום רק גברים, אך אין מניעה מאשה לשהות או לעבור בשטח, אין מחיצות, אין איסור, המרחב הציבורי נותר ציבורי, עצם ההשוואה היא פייק ניוז.

ההתעקשות של ארגוני ההדתה לנצל את יום כיפור כדי ליצור תקדים להפרדה מגדרית במרחב הציבורי מעלה את סף המתח ומייצר תגובת נגד חילונית שתפגע גם בצביון הייחודי של יום כיפור, הצבת מחיצות, בניגוד לפסיקת בית המשפט תביא לכיכר אלפי ישראלים ליברלים שימנעו את ההפרדה המגדרית ויפגינו בצורה ברורה ומתריסה את הצורה שבה הם חווים את יהדותם. יום הכיפורים יהפוך לעוד יום של התנגשות וכיפוף ידיים.

לא חסרים בתי כנסת בתל אביב, עצם הרצון לקיים תפילת ענק במרחב הציבורי אינו נובע מחוסר מקום אלא מרצון להשפיע ולקרב עוד חילונים ליהדות האורתודוקסית. הפיכת כיכר העיר לבית כנסת היא רק חלק ממהלך ההדתה נרחב.

בשנים האחרונות הפכו דוכני הנחת התפילין וחלוקת נרות השבת, מעמדות צנועות וספורות ברחבי העיר לתופעה בולטת ומוקצנת, מספר הדוכנים עלה, הם מעוטרים בשלטים ואמצעי הגברה ונוכחותם מורגשת עד לכניסת השבת. מה שהחל כשירות למי שמעוניין בהנחת תפילין הפך לקמפיין פוליטי דתי, רועש ובולט בכל רחבי העיר. במקביל הגרעינים התורניים ממשיכים לייבא לעיר פעילים שמטרתם המוצהרת היא שינוי פני העיר והכנסת תכנים דתיים, מיסיונריות לשמה.

עוד ב-

אסור לביידן ללחוץ יד לנתניהו | יריב אופנהיימר

לכתבה המלאה

ההתנגדות להדתה איננה אנטישמיות או איבה לדת, היא אינסטינקט בריא של חברה ליברלית הרוצה להגן על אורח חייה ולאפשר חופש דת וחופש מדת. ככל שהיהדות האורתודוקסית תפעיל יותר כוח, תגובת הנגד תחריף, גם ביום כיפור.