מציעי הרפורמה במערכת המשפט רוצים לשנות את הרכבה של הועדה לבחירת שופטים כדי לתת בה שליטה מלאה לקואליציה. לטענתם יהיה בכך חיזוק הדמוקרטיה בכך שבית המשפט ישקף יותר את פניה של החברה הישראלית. 

התבטאויות של שניים מאדריכלי הרפורמה השבוע ח"כ שמחה רוטמן וח"כ משה סעדה, מלמדות על סכנה גדולה הנשקפת לנו מהצעה זו, והיא כי שליטה פוליטית בוועדה תנוצל גם לפגיעה בעצמאותם של השופטים.

בדיון בוועדת החוקה בנושא המאבק בתופעת הפרוטקשן, אמר חה"כ שמחה רוטמן שהסיבה לסבלם של החקלאים ולתופעת סחיטת דמי החסות היא העובדה שהרפורמה במערכת המשפט נעצרה, אחרת היה יכול חה"כ רוטמן, לדבריו, לפטר כל שופט שאינו מחמיר בענישה כלפי עבירות אלה. באופן דומה טען ח"כ משה סעדה בראיון רדיו כי הרפורמה המוצעת תקצר משמעותית את התמשכות ההליכים בבתי המשפט. הכיצד? משום ששופטים שלא יהיו יעילים יפוטרו ו/או לא יקודמו.

התבטאויות אלה, בין שהיו פליטות פה, ובין שהן מבטאות תפיסה עמוקה יותר, הן מדאיגות ומבטאות תפיסה מצמצמת ביותר של מהות הדמוקרטיה. מדינה דמוקראטית אינה רק מדינה שבה מתקיימות בחירות אחת לארבע שנים, אלא גם מדינה שיש בה זכויות פרט, רשויות אכיפת חוק עצמאיות ומקצועיות, ובתי משפט בלתי תלויים. המחשבה ששליטה בועדת לבחירת שופטים תאפשר השפעה על פסיקתם של השופטים בתיק קונקרטי, ושהשופטים יהיו נתונים ללחץ כי יפוטרו או לא יקודמו בשל העונש שהם מטילים או נמנעים מלהטיל, היא תפיסה "רוסית" של מהות הדמוקרטיה. 

יוזמי הרפורמה משיבים כי במדינות הנאורות מקובל שנבחרי הציבור שולטים במינוי שופטים תוך שהם מסתמכים על פסיאודו מחקרים אל ארגון "קהלת", וספרון שפרסם לאחרונה ח"כ רוטמן הנמכר בדוכני שבוע הספר. אלא שהתמונה מורכבת יותר. 

אכן במדינות בהן יש חוקה מקובל שבית המשפט החוקתי מורכב משופטים שנבחרי הציבור ממנים. אך אצלנו בית המשפט העליון הוא רק בחלק קטן מהזמן בית משפט לחוקה ועיקר תפקידו הוא בהכרעה בערעורים פלייים ואזרחיים. השוואה למדינות הדומות לנו ,שאין בהם חוקה, מלמדת כי יש בהם מודלים אחרים. באנגליה המינויים הם מקצועיים ללא מעורבות כמעט של פוליטיקאים, ואילו בניו זילנד הסמכות למינוי היא פורמאלית בידי שר המשפטים אלא שבפועל מעולם לא מונה שם שופט לבית המשפט העליון שלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון.

הבדל חשוב ביותר בין שיטות משפט אחרות לשיטתנו הוא בכך שאצלנו הועדה לבחירת שופטים אינה רק ממנה שופטים, אלא גם יכולה להחליט על קידומם, לערכה גבוהה יותר או לתפקיד נשיא בית המשפט, ואף יכולה להדיח שופטים. ההסדרים הללו אצלנו הם בחקיקה רגילה הניתנת לשינוי ולא בחוקה משוריינת, ומכאן סכנה נוספת לפגיעה בעצמאות מערכת המשפט. 

גם בשיטות משפט בהן יש לפוליטיקאים מעורבות רבה במינוי שופטים, הרי שישנם איזונים המבטיחים שיתוף של הקואליציה והאופוזיציה. על פי הצעת החוק שגובשה בוועדת החוקה והונחה לקריאה שניה ושלישית בכנסת, אם תתקבל,  אנו נהיה המדינה היחידה בעולם שבה הקואליציה לבדה ללא איזונים ובלמים ממנה את ראש הרשות המחוקקת  - יו"ר הכנסת, את ראש הרשות המבצעת – ראש הממשלה, ואת ראש הרשות השופטת - נשיא בית המשפט העליון, זאת אם כצפוי יבוטל עקרון הסניוריטי לפיו השופט הנבחר לנשיא הוא הותיק ביותר, ללא מעורבות פוליטית בבחירה. 

המציעים טוענים שאיזנו את הסכנה בכך שהגבילו את מספר המינויים לבית המשפט העליון לשניים בכל קדנציה, אלא שזו אחיזת עיניים שכן אם נשיא בית המשפט העליון יהיה מינוי פוליטי כמוצע, יוכל הוא ביחד עם שר המשפטים על פי החוק הקיים למנות שופטים זמניים לבית המשפט העליון, מה שיגביר עוד יותר את אי התלות של בית המשפט, ויתן כוח בלתי פורפורציונאלי לקואליציה. 

עוד ב-

הפיכה משטרית או רפורמה משפטית? כך נתקדם מכאן | עו"ד יהודה שפר

לכתבה המלאה

לבתי המשפט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט יש למנות שופטים מקצועיים וישרי דרך שהם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע (שמות יח כא). אכן ראוי לפעול לכך שהרכב השופטים ישקף את כל גווניה של החברה הישראלית, אך השופטים אינם נציגים נבחרים של הציבור, ותפקידם ליישם את החוק במקרה קונקרטי ללא מורא וללא משוא פנים. הרפורמה המוצעת לשינוי הרכבה של הועדה לבחירת שופטים, גם אם כוונותיה טובות, ואיני בטוח בכך, תביא במציאות הישראלית לפגיעה אנושה בעצמאות השפיטה, לערעור אמון הציבור בה ולפגיעה בדמוקרטיה הישראלית.