נבחרת אייס

סיבה לאופטימיות? חלק מהנתונים מצביעים על תחילת התאוששות בכלכלה

בזהירות המתחייבת, אפשר למתוח קו בין שורה של סימנים מעודדים – בהייטק, בשער השקל, בבורסה ובשוק העבודה – כדי לשרטט את מה שנראה כנתיב ליציאה מהמשבר. זה קורה למרות הממשלה שנכשלה בניהול המלחמה הכלכלית, ובזכות חוסנם של הישראלים שהמשיכו לתפקד גם בשנה קשה מאוד. איך ישפיעו גזירות התקציב על הסיכויים שהמשק יתאושש, ומה עוד מאיים על מגמת השיפור? | מתן חודורוב

מתן חודורוב | 11:07 1

ישראל בדרך למשבר (צילום shutterstock, פלאש 90/ אייל מרגולין, יונתן זינדל)

אין טעם להכביר מילים על היקף הנזקים שנגרמו למשק ב-14 חודשי המלחמה האחרונים: מהתשלומים הישירים (על פינויים, פיצויים ומילואים), דרך תוספות התקציב לצה"ל ועד להצטמקות הפעילות הכלכלית – "חרבות ברזל" הפכה כבר מזמן לאירוע היקר והמטלטל שבו התנסתה ישראל מעודה.

רוב המומחים, כמו פרופ' מנואל טרכטנברג שעמו שוחחתי בשבועות האחרונים, סבורים שהפגיעה העיקרית ברמת החיים עוד לפנינו – בעיקר בשל החזר ההלוואות העצומות שנטלה הממשלה למימון המלחמה, בריביות גבוהות שישולמו החל בשנה הבאה, על חשבון קיצוצים ומיסים מכיסו של מעמד הביניים. לכל אלה צפויה השפעה מרסנת על הצריכה הפרטית לפחות ב-2025, ולכן התאוששות הכלכלה עלולה להתברר כאיטית יותר מאשר במשברים קודמים כמו מגפת הקורונה.

אלא שלצד הפיכחון המוצדק, מתחילה להתהוות בשבועות האחרונים תמונה אופטימית מבעבר באשר למצב המשק: התוצר הלאומי (תמ"ג) אמנם נמוך יותר מלפני המלחמה, אך ברבעון הקודם כבר עלה, לפי אומדני למ"ס, בקצב מהיר יחסית של 3.8%.

אם יתברר שהמגמה נמשכה בחודשים האחרונים של 2024, במיוחד לאחר קריסת חיזבאללה וסוריה שייצבה את החזית הצפונית, ייתכן ש"השנים האבודות" בכלכלה, פרק הזמן שבמהלכו היא הפסיקה לצמוח, יסתיימו כבר בראשית 2025.

גם אם נביא בחשבון שההתפתחות מכאן ואילך תהיה מתונה בשל הנטל הביטחוני הכבד, הציבור יקנה פחות, ישלם יותר מס ויקבל פחות תמיכה מהאוצר, עדיין, עלייה שנתית בתוצר של 2%-3% תספיק כדי לייצר צמיחה חיובית לנפש. כלומר, מציאות שבה העוגה הכלכלית לכל אזרח תופחת לאיטה במקום להצטמצם כפי שקרה עד כה.

בתקווה הזו תומכת גם התאוששות הדרגתית בהייטק, הענף החשוב ביותר למשק, כפי שבאה לידי ביטוי בשני מדדים עיקריים: סכום האקזיטים שעלה ל-13.4 מיליארד דולר ב-2024, מספר לא גבוה כשלעצמו אך בהחלט כזה שמבטא שיפור וההיקף של גיוס ההון לסטרטאפים בשלבים שונים, שגדל ל-7.3 מיליארד דולר בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה, לעומת 5.4 מיליארד בתקופה המקבילה אשתקד.

אז עוד לא פרצה המלחמה, אך המהפכה המשפטית כבר דרדרה לשפל את ההשקעות הזרות בהייטק. חשוב לציין שכל הנתונים הללו אינם מרשימים ביחס לרקורד של ישראל כמעצמת חדשנות, אפילו בהשוואה לעידן של סגרי הקורונה, אך אם מעוניינים להתמקד במגמה – נראה שהגרף עולה לאיטו.

דו"ח האקזיטים
להייטק אפשר אולי לצרף את המפעלים הביטחוניים, בעיקר רפאל והתעשייה האווירית, שצפויים להציג צברי הזמנות גדולים ממדינות זרות. האפשרות לייצא טכנולוגיות יירוט מתקדמות, למדינות שקיבלו במלחמה דוגמה חיה ליכולות יוצאות הדופן שפותחו כאן, נראית גם היא כמו מנוע צמיחה עתידי – על אף שמדובר בחברות ממשלתיות, ובעסקאות רגישות המחייבות אישורים פרטניים לכל לקוח.

ברשימת הסימנים המעודדים אפשר למנות את עליית השכר הממוצע בכ-5% לאורך השנה האחרונה, אם כי ברור שחלקה נבע מפיטורים או חל"ת של עובדים המרוויחים פחות, בעיקר מיישובי הצפון והדרום; התייצבות המטבע המקומי ברמות של כ-3.60 ש"ח לדולר, שהושגה גם בזכות התערבות חכמה של נגיד בנק ישראל והגאות בבורסה שם מדד ת"א 35 זינק מתחילת השנה בכ-24%.

מדובר בתשואה נמוכה בהשוואה ל-S&P 500 ולנאסד"ק, אך גבוהה יותר מכל בורסות אירופה והמזרח הרחוק. ההתפתחויות הללו בשוקי המניות והמט"ח אמנם אינן מעוגנות כרגע בנתונים כלכליים ממשיים, אך כנראה משקפות תפיסה בקרב המשקיעים שלפיה המצב צפוי להשתפר.

התשואות בבורסות
למען הסר ספק, זו איננה מחמאה לממשלה; אדרבא – אם המשק אכן מתאושש, זה קורה למרות שר האוצר סמוטריץ' ולא בזכותו. מי שחרג פעמיים מיעד הגירעון שעליו הכריז במהלך המלחמה, וממשיך בחלוקת כספים קואליציוניים גם כשהתותחים רועמים, אינו יכול להיחשב לגורם שמגביר את האמון בחוסן של כלכלת ישראל.

הפחתות הדירוג שספגה ישראל מכל סוכנויות האשראי, המוסיפות להחזיק בתחזית שלילית, עלו לכולנו בשיעורי ריבית גבוהים משמעותית מבעבר על החובות שמגייסת המדינה בחו"ל. ברור שגם החזרה למהפכה המשפטית, שספגה כבר קריאת אזהרה מ"מודיס", מסכנת את האפשרות לשקם את מעמדה הבינלאומי של ישראל – ובכך מקריבה, בפעם השנייה בתוך שנתיים, את האינטרס הכלכלי הלאומי לטובת שיקולים פוליטיים.

את מגמת השיפור, ככל שאכן תהפוך למובהקת ותימשך לאורך זמן, צריך לייחס קודם כל לישראלים עצמם, שתחת ירי טילים בלתי פוסק, גם בתקופה של מורל שפוף, יצאו ברובם לעבודה והמשיכו לייצר ולשלם מיסים.

המעשה הפשוט לכאורה של המשך פעילות "רגילה" היה ב-2024 ממש בבחינת ציונות, שאפשרה עד כה ועוד תצטרך לאפשר בהמשך את העמידה בחובות המלחמה. המדינה ניחנה לא רק בלוחמים אמיצים, אלא גם בעורף אזרחי חזק, שהצליח לשאת את האלונקה של הוצאות הביטחון (ותחזוקת הקואליציה) בשנתיים האחרונות.

האם זה אומר סופית שהצלחנו? לגמרי לא בטוח. גזירות התקציב, שאושר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת, ינגסו מאות שקלים בחודש מתוך ההכנסה הפנויה של מעמד הביניים, באופן שעלול לדכא את ההשקעות, הצריכה והצמיחה.

ועדת נגל, שדנה בתקציב הביטחון לשנים הבאות, צפויה להמליץ על תוספת קבועה בהיקף שנתי של כ-20 מיליארד שקלים והיא, בתורה, עלולה להכביד עוד יותר את צעדי האוצר. בקרוב נזדקק גם ליותר הוצאה אזרחית, לצורך פעולות השיקום של ההריסות ביישובי העוטף והצפון.

העלייה בשיעור השתתפות של גברים חרדיים בעבודה, שהגיע בשיאו ל-55%, נבלמה ואף התהפכה בשנת המלחמה; תשלומי הריבית של המדינה צפויים להאמיר ב-2028 עד ל-100 מיליארד שקלים בשנה (לא כולל החזרי הקרן). במילים אחרות, יידרש כאן הרבה מאוד כסף, לשלל מטרות, ולא ברור עדיין מאין יבוא – עוד לפני שנדרשים לסיכונים הפנימיים ובראשם חידוש החקיקה המשפטית.

עוד ב-

כך יחולקו 200 מיליון שקל לשיקום הצפון: "עזרה ראשונה מיידית"

לכתבה המלאה

לקראת סוף 2024, מופיעים אולי ניצנים ראשונים להתאוששות במשק – אך באותה נשימה גם ברור עד כמה הם עדיין שבריריים ורגישים: הן לאירועים חיצוניים-ביטחוניים במלחמה שטרם תמה, והן לאיכותו של הניהול הכלכלי מבית. לאחר שלא עמדה במשימתה לשמר את האמון העולמי בישראל לאורך השנה האחרונה, יש לקוות שהפעם הממשלה לא תפגע בהזדמנות להתחיל מחדש.

הכתבות החמות

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה

תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה

1.

אין מצב שהכלכלה מתאוששת " בגלל חוסן האזרחים"

מנחם 12/2024/20

הגב לתגובה זו

0 0

היא מתאוששת כי יש דרקטיבה של מקבלי החלטות בממשלה, כמו שאתה לא יכול לאמר שנהג מרוצים לא ניצח את התחרות אלא המכונית המוכשרת שלו. מספיק לזלזל בציבור
סגור