נבחרת אייס

כל עוד המהלכים האלו לא מתקיימים, החגיגה תהיה על חשבוננו | פרופ' ירון זליכה

החטאים הקדמונים הם כמובן סירובה מחד גיסא של רשות התחרות לפרק את היבואנים הבלעדיים, לאסור על מונופולים בייצור מקומי להשתלט על ערוצי יבוא, לא לאכוף את חוקי התחרות ומאידך גיסא, סירוב הפוליטיקאים לבטל את המכסים ומכסות היבוא, להסיר את המונופול על הכשרות ולאפשר יבוא חופשי וזול לישראל. כל עוד מהלכים אלה אינם מתרחשים אנו נשלם מחירי תופת בישראל בעוד שהמונופולים ובכירי רשות התחרות ימשיכו לנגן באקורדיון על גבינו

פרופ' ירון זליכה | 9:33

פרופ' ירון זליכה (צילום באדיבות המצולם, shutterstock)

תחרות היא הערובה הטובה ביותר כדי שנוכל להבטיח מחיר הוגן לצרכנים, תוך שמירה על תשואה הולמת ונורמלית ליצרנים (שמפצה אותם גם על ההשקעה שהשקיעו וגם על הסיכון שלקחו). כאשר השוק הוא תחרותי אזי היצרנים מתחרים ביניהם על הלקוחות באמצעות מחיר, איכות ושירות עד לנקודה שבה הם יכולים עדיין לקבל מחיר הגבוה מהעלות השולית הכרוכה בייצור המוצר. כאשר מתקיימת תחרות ירד המחיר עד שיגיע לנקודה בה המחיר שווה לעלות השולית. מאחר שהעלות השולית הולכת ועולה (כלומר העלות השולית מתחילה מנקודה נמוכה יותר ממחיר המכירה) אזי הרווח ליצרנים הולך ומצטבר עד שהרווח השולי מתאפס.

בהתקיים תחרות, אם אחד היצרנים ינסה להעלות את המחיר כדי להגדיל את רווחיו מעל הרווח הנורמלי (כלומר הרווח שנצבר עד הנקודה שבה העלות השולית שווה למחיר) התוצאה תהיה שלקוחותיו יינטשו אותו לטובת יצרנים אחרים. ברם, אם היצרנים מצליחים להגביל את התחרות באמצעות אחד מההגבלים העסקיים שביכולתם לנקוט (ולדוגמא מיזוג בין שחקנים שנועד לצמצם את השוק, הסכמי בלעדיות בין מספר יצרנים שייוצגו על ידי יבואן אחד או תיאום בשתיקה שבמסגרתו מעלים כל היצרנים את המחיר באותה נקודת זמן מבלי לשוחח ביניהם במפורש) אזי מצטמצמת יכולתם של הלקוחות לנטוש למתחרה אחר מהסיבה הפשוטה שהאלטרנטיבות העומדות לפניהם צומצמו עקב הגבלת התחרות. התוצאה היא יכולתם של המתחרים להעלות את המחיר ולמחיר לא הוגן.

אולם, גם כאשר המתחרים מצליחים לצמצם את התחרות עדיין קיים פתח לתחרות מחודשת אם יכנסו שחקנים חדשים. ואכן, כאשר אין חסמי כניסה משמעותיים (דוגמת מכסים ומכסות יבוא) התוצאה תהיה שיכנסו מתחרים חדשים לשוק בראותם כי בשוק הנתון קיים מחיר לא הוגן שמאפשר תשואה הגבוהה מהנורמלית. כניסת המתחרים החדשים תוריד חזרה את המחיר לגובה המחיר ההוגן ואת התשואות על ההון לרמה הנורמלית.

מנגד, כאשר השוק חסום לכניסתם מתחרים חדשים באמצעות מכסים גבוהים, מכסות יבוא או בעלויות צולבות של יבואנים בלעדיים אזי כל מה שנותר להגנת הצרכנים הוא שרשות האכיפה ו/או בית המשפט יסירו את ההגבל העסקי ויפצו על הנזק שנגרם. זאת, כמובן אם רשות התחרות ובתי המשפט טורחים לאכוף את החוקים ולא מנסים לרוקן אותם מכל תוכן ולהגן דווקא על היצרנים הלא תחרותיים, כפי שמתרחש כמעט מדי יום בישראל.

אחת הדרכים שבה רשות התחרות ובתי המשפט מרוקנים את החוקים מכל תוכן ומסייעים בכך ליצרנים לנקוט בהסדרים כובלים היא באמצעות פרשנות יצירתית להגדרת השוק. חשוב להבין, כי האיסורים הקיימים בחוקי התחרות על יצרנים לצמצם את התחרות מוגבלים לשחקנים בעלי כוח שוק משמעותי. במילים אחרות, סמכויות האכיפה של רשות התחרות וסמכויות הענישה של בתי המשפט מוגבלים לשחקנים בעלי כוח שוק. אולם כדי לאפיין שחקן כבעל כוח שוק חובה להגדיר תחילה מהו אותו שוק. ופה בדיוק משחקים רשות התחרות ובתי המשפט עם היצרנים באקורדיון על גבינו.

על פי הכללים הקיימים בישראל (צריך לומר קיימים לכאורה מאחר שלרוב הם כלל לא נאכפים) הגדרת השוק הרלוונטי שבמסגרתו מתבקשת בחינה של התנהלות אנטי תחרותית קשורה בטבורה "למידה שבה התנהלות הלקוחות וטעמיהם מטילה מגבלות אפקטיביות על התנהלותן העסקית של החברות הפועלות בה" (ראה גילוי דעת 1/11 של רשות התחרות). במסגרת זו יש לבחון את מאפייני צד הביקוש ובפרט מידת נכונותם של הלקוחות לעבור למוצרים תחליפיים ואת מאפייני צד ההיצע ובפרט תגובתן הצפויה של חברות אחרות לשינוי במחיר (כלומר איזה יצרנים ואיזה מוצרים יגיבו לעליית מחיר של המוצר הנבחן). מאפיינים אלו נועדו לבחון את גבולות ההשפעה של עליית מחיר המוצר כדי לבחון את גבולות השוק הרלוונטי שבמסגרתו יש למתחרה כוח שוק מסוים, היינו תחרות ישירה בין המוצרים תחת אותה הגדרת שוק. מטבע הדברים, בעקיפין כל העלאת מחיר עלולה להתגלגל למוצרים שונים ואף רחוקים או משלימים ולכן הגדרת שוק רלוונטי מבוססת על קבוצת המוצרים המצומצמת ביותר עבורה קיימת השפעה משמעותית וכאמור תחרות ישירה.

לרוב מקובל לעשות שימוש במבחן המונופול ההיפותטי. במסגרת מבחן זה בוחנים האם העלאה פרמננטית קטנה אך משמעותית במחיר המוצר, לו היה מסופק על ידי מתחרה יחיד או לחילופין אם כלל המתחרים הישירים היו מעלים המחיר במקביל, הייתה מייצרת גידול ברווחיות השחקן או הענף. לחילופין, האם היצע המוצרים התחליפיים היה משתנה עקב העלאת המחיר (גמישות הביקוש העצמית אל מול גמישות הביקוש התחליפית). ככל שהתשובה שלילית אזי יש להוסיף להגדרת השוק את המוצר התחליפי הקרוב ביותר עד שהתשובה תהיה חיובית.

בתפר הזה בדיוק עושים מאיתנו צחוק. כך למשל, כבר נתקלתי בטענה כי גבינה לבנה וגבינה צהובה הם שני שווקים נפרדים, או שמזון לכלבים רגיל ומזון לכלבים דל מלחים הם שני שווקים נפרדים. מנגד, נוכחתי כבר בטענה כי טלפוניה סלולרית וטלפוניה קווית הן שוק אחד. במילים אחרות, כדי לחמוק מהגדרת השחקן כגורם מוביל בעל נתח שוק גדול בשוק מסוים טוען המונופול לעיתים כי יש לצמצם את הגדרת השוק עד לקצה ולעיתים הוא דווקא טוען להיפך כי יש להרחיב אותו עד השמים.

לדוגמא, אם אנו עוסקים בהגבל עסקי הכרוך בגבינה לבנה שבה היצרן יהיה בעל נתח שוק נמוך מחמישים אחוזים בעוד שהוא בעל נתח שוק גדול יותר בגבינה צהובה אזי נוח יהיו לו לטעון לצמצום של הגדרת השוק עד למוצר הבודד ולטעון ששתי הגבינות אינן תחליפיות. ואילו אם אנו עוסקים בהגבל עסקי הכרוך בגבינה צהובה, אזי יהיה לו נוח לטעון בדיוק את ההיפך. כלומר, ששתי הגבינות תחליפיות ולכן נתח השוק המצרפי שלו בשתי הגבינות נמוך מהרף. מומחי רשות התחרות ישתפו לרוב פעולה עם התחמנות הזו שתיתמך מן הסתם בחוות דעת כלכליות תחרותיות ויקרות של מומחים לשעבר ברשות והכול בדלת מסתובבת של פקידים שעושים מכולנו צחוק בדרכם אל הבנק. כמובן שעלות חוות הדעת תתווסף לעלויות המונופול ומהן תתגלגלנה למחיר שהציבור ישלם. במילים אחרות, אנו עוד נממן מכיסנו את מאמציהם של המונופולים לעשוק אותנו.

החטאים הקדמונים הם כמובן סירובה מחד גיסא של רשות התחרות לפרק את היבואנים הבלעדיים, לאסור על מונופולים בייצור מקומי להשתלט על ערוצי יבוא, לבטל ההיתר שנתנה לאורך השנים לענקיות ייצור בין לאומיות להשתלט על מונופולי ייצור מקומי וההתעקשות (בתמיכת בתי המשפט הכושלים שלנו) לא לאכוף את חוקי התחרות ומאידך גיסא סירובם של הפוליטיקאים לבטל את כל המכסים ומכסות היבוא, להסיר את המונופול על הכשרות ולאפשר יבוא חופשי וזול לישראל. כל עוד מהלכים אלה אינם מתרחשים אנו נמשיך לשלם מחירי תופת בישראל בעוד שהמונופולים ובכירי רשות התחרות בעבר, בהווה ובעתיד ימשיכו לנגן באקורדיון על גבינו.