קל לטעות בבצלאל סמוטריץ', כפי שקרה גם לי בפגישתנו הראשונה לקראת מינויו לשר האוצר: דיבורו ממלכתי, הליכותיו נעימות, קליטתו מהירה, שפתו מקצועית, הצהרותיו מרשימות – ועדיין, במבחן התוצאה, הוא כנראה החלש מבין שרי האוצר שסיקרתי בשני העשורים האחרונים. זה לא קרה בשל היעדר הכישורים הדרושים להבין את המטריה הסבוכה במשרדו, אלא בשל התנהלות המקריבה את טובת הציבור הכללי על מזבח עמדות קנאיות ואינטרסים. לאחר שנוכחנו בתפקודו במהלך המלחמה והמהפכה המשפטית, אפשר לקבוע שסמוטריץ' נותר פוליטיקאי מיומן – אך החמיץ הזדמנות אמיתית להפוך למנהיג כלכלי כפי שניסה לשווק את עצמו בראשית המלחמה.

את התזכורת האחרונה לכך קיבלנו השבוע, כששר האוצר הורה לפרוץ את מסגרת התקציב ל-2024 – הפעם בכ-3 מיליארד שקל – לצורך מטרה חשובה כשלעצמה של הארכת התמיכה במפונים. כרגיל, דרגי המקצוע שמסביבו התנגדו בנימוק שהגדלת תקרת ההוצאה ללא אירוע חירום, תרופף עוד יותר את אמון השווקים (השברירי ממילא) בכלכלה הישראלית. הם לא הציעו, חלילה, להותיר בלא מענה את תושבי הצפון, אלא למצוא עבורם מקור להסטה פנימית בתקציב – למשל כספים קואליציוניים המשולמים בשפע למשרדי מורשת למיניהם, במסגרת כלכלת "בחוקותיי תלכו" שבה סמוטריץ', כזכור, הוא מאמין נלהב. אלא שהשר נאחז בנתון הנוח מבחינתו, שיפור בתחזית להכנסות המדינה בהמשך השנה, כדי להצדיק חריגה בתקציב "מבלי שהגירעון יעלה". את תומכיו המתמעטים הוא אולי שכנע, אך ספק אם חברות הדירוג התרשמו, ובצדק סיכם נגיד בנק ישראל: "לא זו הדרך". אגב, בפגישה עם ראשי המגזר העסקי אמש, סמוטריץ' מתח בתגובה ביקורת גם על הנגיד עצמו.

 

הפרשה הזו היא מעידה קלה בהשוואה למחדל האסטרטגי של השר, ב(אי) גיבוש התקציב ל-2025. נתניהו והוא אמנם בישרו בהודעה חגיגית שהחקיקה תושלם עד סוף השנה, אך עד עתה טרם נקבע אפילו גודל העוגה, שעליה יצטרכו להתקוטט המשרדים השונים בהמשך. לא מדובר בסוגייה טכנית, שכן מסגרת ההוצאות תאותת לציבור באופן ברור מהו היקף הגזירות הנדרש, בקיצוצים ומיסים חדשים, בצל המלחמה המתייקרת. היא תאפשר לאוצר להכין הצעה ראשונית, שעוד תעבור שינויים רבים בוועדות הכנסת. בהיעדר התנעה, פרסם הנגיד אמיר ירון את עמדתו כיועץ הכלכלי לממשלה, שלפיה נדרשים צעדים כואבים בהיקף של כ-30 מיליארד שקל כדי להפחית באופן חד את הגירעון ב-2025. ככל הידוע, סדרי הגודל הללו אינם מקובלים על סביבת נתניהו (במיוחד על יועצו הכלכלי הדומיננטי, פרופ' אבי שמחון), וכך חולף עוד זמן יקר שבו התהליך כולו תקוע. "יהיה בסדר זו לא תוכנית עבודה" – אמר לי פרופ' ירון בראיון השבוע – אבל גם קריאת אזהרה מפורשת לא גרמה בינתיים לתזוזה.

לעומת בנק ישראל, שעמדתו המקצועית לפחות נשמעה, בכירי האוצר כלל לא זומנו לשני הדיונים שערך עד כה נתניהו בנושא. כן, זה עקום כמו שזה נשמע: ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס, האמון על הכנת החוק והצעת סדרי עדיפויות במסגרתו, פשוט הודר במכוון מהישיבות בסוגייה המקצועית שעליה הוא אחראי. במקום לדרוש שיתאפשר לו להגיע לפגישות, סמוטריץ' שיגר לפקיד הכפוף לו מכתב לעומתי ומתגרה שבו יעץ לו "להניח את המפתחות" אם אינו מסכים ל"מדיניות שלי" (בהנחה שיש בכלל כזו). אחרי שבראשית הקדנציה קרא "למחוק את חווארה", וזכה בארה"ב לקבלת פנים של מצורע, שר האוצר פועל למחוק את הגורם המקצועי החזק במשרדו – ותחתיו למנות אדם שלא יקשה עליו בסוגיות טפלות כמו פריצה תקציבית או גירעון. הקולגות של גרדוס כבר יבינו את המסר ובהשאלה משפת  הריאליטי, "יתנהגו בהתאם".
 

*הודעה משותפת לשר האוצר ונשיאות המגזר העסקי*

*שר האוצר נפגש עם נשיאות המגזר העסקי: ״תקציב 2025 יעבור בע״ה עד סוף השנה וימשיך את המדיניות האחראית המרחיבה לאזרחים ולעסקים, לצד שמירת המסגרות הפיסקליות וצעדי ההתייעלות הנדרשים לעידוד ולצמיחה של המשק״*

לקראת הגשת תקציב המדינה לשנת… pic.twitter.com/zFiSBVcuus

— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) August 29, 2024

בכלל, הדפוס המסוכן של זלזול באנשי המקצוע הוא מודוס אופרנדי בממשלת נתניהו, ששב ופורח ככל שמצב החירום הביטחוני מפנה את מקומו ל"שגרת לחימה". מתברר ש"שגרה" שכזו כוללת חזרה לחקיקה המשפטית החד צדדית, ליהוק של שומרי סף כמו נציב שירות המדינה לפי העדפה אישית של רה"מ, חיסול נבחרת הדירקטורים שהשביחה את ביצועי החברות הממשלתיות, איומים בלתי פוסקים בפיטורי היועמ"שית, ולקינוח גם רמיסת העצמאות של דרגי המטה באוצר. את תגובת השווקים בעולם לא קשה לנחש, שכן חברות הדירוג כבר פרסמו בעבר אזהרות מהחלשת המוסדות לפיקוח על הממשלה ("מודיס" אף הורידה את התחזית על הרקע הזה ב-2023), ושלושתן הורידו את הדירוג בשל ביקורת על ניהול כלכלת המלחמה ("חוסר אמונה בצדקת דרכה של ישראל", נזף השר בעקבות אחת ההחלטות הללו). עוד כמה מהלכים כאלה, וישראל לא רק תשלם ריביות גבוהות על גיוס חובות בחו"ל כפי שקורה כבר היום – אלא עלולה לסבול מצניחת השקעות זרות של ממש. סיסמאות ריקות על 'משילות' מבית היוצר של סמוטריץ' לא יעמעמו את אחריותו לכישלון נוסף כזה, אם יתממש.

כל זה לא קורה בחלל ריק, אלא במדינה שסובלת מראש מיוקר מחיה בלתי נסבל – בעיקר של דיור, מזון ורכב – באופן שרק מחריף מאז פרוץ המלחמה הנוכחית. האינפלציה כמעט אינה מטופלת באמצעות רפורמות ממשלתיות, ולכן הנגיד נאלץ לשמר ריבית ברמה גבוהה שמכבידה את נטל החוב על מאות אלפי משפחות, כולל של מפונים ומילואימניקים. תקציב עם חוק הסדרים גדוש יכול היה לסייע אפילו בייצוב המחירים, אך במציאות של ואקום קשה לראות את עלייתם נבלמת אפילו תחת אש.

עוד ב-

נגיד בנק ישראל בראיון: אין אפשרות להוריד ריבית עד אמצע השנה הבאה

לכתבה המלאה

גם נתוני המאקרו, שבהם התגאו ממשלות נתניהו בצדק לאורך שנים, מעידים על צמיחה נמוכה ופעילות עסקית מתכווצת. תכף תחל ישראל לסכם שנתיים כלכליות אבודות. במצבו המאוד לא פשוט, נראה שהמשק שלנו זקוק לדמות אחראית, מייצבת, כזו שיודעת לרתום לצדה את אנשי המקצוע – ולא להסתכסך או לעלוב בהם. בצלאל סמוטריץ' בהחלט מציג את עצמו ככזה, אבל כהונתו המסוכנת מוכיחה עד כמה רושם ראשוני עלול להטעות.