אל תקנאו בשופטת הלית סילש. לא בכל יום מתגלגלת לפתחו של בית המשפט המחוזי בלוד תביעה שכזאת, בה כל החלטה שתתקבל  צפויה למשוך אש. לכאורה כל תביעת דיבה מעמתת בין שתי זכויות יסוד בחברה דמוקרטית: זכותו של אדם לשמו הטוב מול חופש הביטוי, אבל כשבצד אחד של המתרס עומד סגן-אלוף במילואים שמוצג בסרט כפושע מלחמה, בעוד שבצד השני ניצב יוצר ערבי-ישראלי, עוברת ההחלטה מהר מאוד מהשדה המשפטי אל השדה הפוליטי.

מדובר באחד התיקים ששופטי בג"צ יעדיפו למחוק מהרזומה שלהם: בפעם הראשונה קבע בג"צ שהסרט ישודר, לאחר שכבר נפסל בידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות. בפעם השנייה הוא הפך את החלטת בית המשפט המחוזי שדן בתביעת לשון הרע שהגישו חיילי מילואים נגד בכרי. בג"צ לא הפר את הקביעה לפיה בכרי שיקר, אבל קיבל את טענתו לפיה חוק לשון הרע לא יכול להגן על מי שלא נפגעו באופן אישי מהסרט.

ההחלטות הקודמות של בית הדין הגבוה לצדק המחישו את הפער שמתקיים לעיתים בין חוק לצדק: כל ערכאה שבחנה את העובדות בתיק, הגיעה למסקנה שבכרי טפל על חיילי צה"ל אשמת שווא. רק שבפעם הראשונה הגן בג"צ על חופש הביטוי (אל מול החלטה של מועצה ציבורית, לא ערכאה משפטית), בפעם השנייה הוא ביטל החלטה של בית משפט מחוזי בנימוק טכני. בפעם הזאת, כך נדמה, יקשה עליו להפוך את ההחלטה של השופטת סילש.

התובע, ניסים מגנאג'י, מוצג בסרט, כך על פי הכרעת הדין כמי שהוא "אדם פרטי, שנקרא על ידי מדינת ישראל לשירות צבאי במהלך מבצע חומת מגן, ומוצא עצמו מוצג בגוף אותו סרט כמי שבוזז את כל ממונו של אדם אחר, מבוגר וחסר ישע, זאת כחלק מהצגה של מציאות אלטרנטיבית". 

במילים אחרות, בית המשפט קובע כי בכרי בחר, במודע, להציג את מגאנג'י כפושע, בכפוף לתפיסת עולם פרטית, שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות. במילים פשוטות עוד יותר, משתמע מכך שבכרי שיקר בהצגת הדברים בכדי לתמוך בעמדתו לפיה צה"ל ביצע פשעי מלחמה נגד תושבי מחנה הפליטים ג'נין.

נדמה כי על סילוף האמת העובדתית בסרט אין עוררין, והנה למרות זאת נמצאו לבכרי מגינים רבים: חלקם עשו כן מפני שבכרי הוא נער הפוסטר של זכויות האדם: יוצר מוערך, ערבי ישראלי ומי שהקריירה האמנותית שלו שזורה במיינסטרים הישראלי. חלק הגנו על בכרי מפני שהם שותפים לדעתו לפיה עצם הנוכחות הצבאית הישראלית בשטחי יהודה ושומרון ("הכיבוש") היא פשע מלחמה. גם כאן אין מנוס מלקבוע כי מי שמיהרו לחוש להגנת בכרי התעלמו מהאמת הפשוטה: מגאנג'י הוא אינו פושע הבוזז קשיש חסר ישע, כפי שהציג אותו הסרט.

לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי ולפחות עד שיתברר האם בכרי מתכוון לערער עליה בפני בג"צ, יש עוד נקודה שחייבת התייחסות - והיא חשובה אולי אף יותר מהפסיקה עצמה. האם אנשי ימין ששמחים היום (בצדק!), מבינים כי גם ביקורת על בית המשפט חייבת להרכין ראש בפני החלטותיו? ומאותו מקום ממש: האם אנשי שמאל שרואים בעצמם כמגן אנושי למערכת המשפט הישראלית, יוותרו על האינסטינקט לצעוק שהפסיקה פוגעת בדמוקרטיה?

היה פעם ראש ממשלה בישראל, מנחם בגין שמו, שטבע - לאחר שהמדינה נחלה תבוסה בבית המשפט (בפרשת אלון מורה) - את האמרה לפיה: "יש שופטים בירושלים", ביטוי שמרכין ראש בפני בית המשפט, הגם שפסק הדין אינו לרוחו. אם יצליחו - ולו רק הפעם - גם ימין וגם שמאל לומר: "יש שופטים בלוד", הרי שלא רק שמו הטוב של סגן אלוף בצה"ל יצא נשכר מהפרשה.