"אירועי השבעה באוקטובר, והיעדר השבת החטופים, מציבים את הבריאות הנפשית של ילדי וילדות ישראל בפני אתגר ופגיעות גבוהים מאי פעם. השפעת התנהגות אכזרית כלפי ילדים וילדות, חשיפה לאלימות קשה, חטיפה של ילד.ה מציפה חרדה עמוקה ותחושת חוסר אונים המערערים את הנפש, לא רק של הילד או הילדה שחווים את הטראומה, אלא של המעגלים החברתיים העוטפים אותו. ילדים חייבים בטחון שהם מוגנים, שאם 'ילכו לאיבוד' יהיה מי שיחפש אותם, וישיבם לחיק אוהב ומכיל, ויבטיח שלא יפגעו".

"הילדים שנחשפים לטראומה הינם הפגיעים ביותר. בעת הילדות, המח מתפתח במהירות ומושפע עמוקות מאירועים מכוננים. השפעת אירועים מלחיצים על התפתחות המח חזקה במיוחד בגיל צעיר, כשהעוררות מוגברת וכשתחושת חוסר האונים שלהם ושל הוריהם-גבוהה. כבר בעת שנות הקורונה החלה עלייה תלולה ברמות חרדה, דכאון, ומחשבות אובדניות, בעוצמות ובגילאים צעירים מאלה שהכרנו בעבר. כעת, בעקבות השבר העמוק שארע ב 7 לאוקטובר, אנו בעיצומו של משבר עמוק לאין ערוך המערער את החוסן הנפשי של ילדי וילדות ישראל. משבר שאנו רואים כעת רק את ראשיתו. המחקר מלמד שאירועים טראומטיים ספוגי אלימות חריפה או ממושכת בילדות המוקדמת, הינם "טריגר" להפעלת תהליכים אפיגנטיים המשנים את המשך התפתחות המח".

"הגוף כולו מתגייס לפעול אחרת בניסיון להתאים עצמו למצב ה"לא נורמלי" בו הילד נתון. שינויים פיזיים בסביבת הגידול של התינוק פוגעים פיזית בחושים, וברגישות החושית והרגשית. ידוע ששהות ממושכת בינקות בעדר חשיפה מתאימה, למשל בחשכה-פוגעת ביכולת הראייה. שהות בתנאי אי-וודאות ודחק, מעלים דרמטית את תחושת חוסר האונים ועימן את הסבירות להיווצרות קושי בתפקודים בסיסיים החיוניים לחיים, כמו שינה ואכילה ושמירה על נשימה וחימצון נאות. מתפתחות הפרעות התנהגות, חוסר שקט, אלימות, קושי בחשיבה לטווח ארוך ותלותיות, וצפויה עליה בהפרעות פסיכיאטריות כגון הפרעות ניתוק וסכיזופרניה, קשיים הפוגעים ברווחה הפיזית והנפשית לאורך כל החיים וחלקם אינם הפיכים".

"בנסיבות של דחק פעוטות וילדים פונים לעזרה של דמויות ההתקשרות, ההורים לעזרה. דמות מטפל מתפקד בקרבה מיידית לתינוק ולפעוט בנסיבות קיצוניות הינה המגן העיקרי לשמירה פיזית של הילד.ה והגנה על בריאות נפשית. המחקר מלמד שגם אם מספקים לפעוט מזון, אור וחום, ילדים וילדות רכים זקוקים למגע אוהב, למישהו הקשוב לצרכיהם, כאוויר לנשימה כדי לחיות".

 
"ככל שהילדה צעיר.ה יותר, ככל שהגוף והכוחות המנטליים פגיעים יותר, כך כל רגע וכל שעה שהם נתונים במצוקה בעיצומה של טראומה משפיעים יותר, הן על מעגל הנפגעים הישיר, והן על המעגלים השניוניים, מעגלי המשפחה והקהילה. רבים מהילדים והילדות הנחשפים בימים אלה לידיעה ש"ילדים אבדו" ובמשך שבועות ארוכים אינם מושבים הביתה, חווים חרדה וחוסר אונים. גם בנסיבות שאינן נסיבות קיצון ילדים (ומבוגרים) צריכים לדעת שיש על מי לסמוך".

"רבים מהילדים פונים להורים, למורות ולמטפלים והמטפלות לעזרה. אולם בימים אלה גם מעגלי התמיכה נצבים בפני שבר עמוק ומצוקה נפשית. רבים מההורים איבדו אמון במוסדות המדינה ובמוסדות בינלאומיים האמונים על שמירה על ילדים. כשאמון ההורים מתערער שהמדינה וקברניטיה וארגונים בינלאומיים "שומרים" ופועלים לשימור עתידם ושגשוגם, כוחות הנפש לתת מענה רגשי מספק לילדים נפגעת עמוקות, יכולתה של החברה לדאוג לדור הבא- מתערערת".

"המדע מלמד שמעבר למחויבות המוסרית, מעבר ל"חוזה" בין ילדים להוריהם, ומעבר לחוזה בין האזרח.ית לחברה, השבת הילדים והילדות החטופים והוריהם בדחיפות חיונית לא רק להצלתם ולהצלת משפחותיהם, אלא כצעד דחוף ראשון לשיקום ולהבטחה שדור הילדים, שבו תלוי עתיד המדינה, ישגשג".

עוד ב-

בצל המלחמה: כך שומרים על הבריאות הנפשית של העובדים

לכתבה המלאה

באדיבות פרופ' רוני גבע, המחלקה לפסיכולוגיה, מרכז גונדה לחקר המח, אוניברסיטת בר-אילן.