במערכת הכלכלית מזועזעים מהצעת האוצר שנתמכת על ידי שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לפיה יוטל מס מיוחד על 5 חברות חברות בישראל - הבנקים. בנק ישראל מוביל את ההתנגדות למהלך כזה אולם במערכת הכלכלית כולה סוערות הרוחות בשל הפגיעה הבלתי מידתית ביכולת השיקום של הכלכלה הישראלית ביום שאחרי המלחמה.

על פי חישובים שנערכו במערכת הכלכלית הרי שהטלת מס מיוחד על הבנקים תביא לגביית עודפת מהם של מיליארד עד 2 מיליארד שקל ואם מהלך כזה לא בא כמהלך כולל בכלכלה הישראלית אלא מכוון ל-5 חברות בלבד הרי שהפגיעה בעלי המניות של החברות האלה (נזכיר אלה אנחנו הציבור בעיקר באמצעות הפנסיה והחסכונות שלנו) תהיה לא מידתית.

נסביר לרגע את הדברים: אם אנחנו מטילים מס מיוחד על 5 הבנקים בישראל הרי שאנחנו יוצרים מצב בו המשקיעים, בטח הזרים, יעדיפו לצאת מהשקעה שלהם כבר עכשיו וכשיעבור זעם, אם בכלל, לחזור להשקעה הזו ובמחירים אחרים לגמרי. אם אנחנו מטילים מס על כל המגזר הפיננסי והוא תחום בזמן - כמו שנגיד בנק ישראל מציע לאוצר - הרי שניתן לשווק את זה למשקיעים כצו השעה ותרומה לשיקום כלכלת ישראל, בטח בימים של ממשלה בזבזנית וסקטוריאלית כל-כך.

נמשיך רגע להסבר נוסף, כפי שהוא עולה מהמערכת הכלכלית. הטלת מס שמשמעותה לקחת לבנקים 2 מיליארד שקל, הרי שזה אומר שהבנקים יצטרכו לברור בקפידה יתרה את הגורמים שהם מעוניינים לתת להם אשראי ואם הנגישות לאשראי של החברות גדולות מובטחת, הרי שהנגישות של משקי הבית והעסקים הקטנים לאשראי, לא קיימת  והם תלויים כמעט לבד במערכת הבנקאית.

גורמים בבנק ישראל אמרו היום שעקרונות המיסוי לא יכולים להיות ממוקדות חברות ספציפיות אלא ממוקדות סקטור או תעשיה או כל הגדרה שתהיה רחבה ככל הניתן אבל  שיש לה מכנה משותף. ומכיוון שאנחנו מדברים על "מס מלחמה" הרי שמיסוי כזה צריך להיות תחום בזמן כדי שהמערכות שיפגעו יוכלו לנהל שיח עם בעלי המניות שלהם ולתכנן  את עסקיהם טוב יותר.

עוד אומרים במערכת הכלכלית שאם מוטל מס רק על הבנקים קורים מספר תהליכים שהשורה התחתונה שלהם היא פגיעה במארג העדין של הכלכלה הישראלית ביום שאחרי המלחמה. הגורם הראשון הוא בעלי המניות, אלה יעדיפו שלא להחזיק במניות של חברות שנמצאות על הכוונת באופן בלעדי של האוצר ומכאן במקרה הטוב המשקיעים ימכרו את המניות ובמקרה הפחות טוב הם יסרבו להעמיד הון למערכת הבנקאית שתיאלץ לקרנות אותו במחירים גבוהים יותר.

ומאחר שאם בנק קונה כסף במחיר גבוה הוא צריך גם לגבות עליות מחיר גבוה ואז אנחנו שואלים מי הנפגעים ממהלך כזה? התשובה, לפחות לפי בנק ישראל, היא מעמד הביניים, משקי הבית והעסקים הקטנים.

משקי הבית והעסקים הקטנים לא יכולים לקחת מימון מאין סוף מקורות. על פי רוב הם ילכו למערכת הבנקאית וכשהעלות ההון של זו גבוהה יותר ואולי אף אין לה את  כל ההון שהיא יכולה לקחת כדי לגלגל לעסקים, הרי שיקרו שני דברים במקביל, לפחות לפי התיאוריה הכלכלית.

תהליך הראשון הוא ייקור ההלוואות לי שכושר המיקוח שלו חלש יותר - משקי הבית והעסקים הקטנים. והשלב השני, הבנקים יצטרכו לבחור טוב יותר את העסקאות שהם נכנסים אליהם וזה אומר דיכוי ההשקעות בשיקום הכלכלה כי הרי כשבנק הופך בררן, הרבה צרכני אשראי נופלים הצידה.

אם כן, לפחות לפי בנק ישראל, בכירים במערכת הכלכלית שכולם נתמכים על ידי התיאוריה הכלכלית הרי שמיסוי מיוחד ל-5 בנקים על משקלם הכבד בכלכלה הישראלית, הרי שהפגיעה בכלכלה תהיה גדולה מגביית 2 מיליארד השקלים.

עוד ב-

בית ההשקעות IBI מעלה את תחזית האינפלציה ומזהיר מהריבית

לכתבה המלאה

הפתרון, לפחות לשיטת בנק ישראל שנתמך על ידי הנגיד, פרופ' אמיר ירון, נמצא במיסוי כל הסקטור הפיננסי כולל חברות כרטיסי האשראי,  הבנקים,  חברות הביטוח,  בתי ההשקעות וכן הלאה בשיעור נמוך יותר (כי המס יתחלק בין יותר חברות), לתחום אותו בזמן וככה לייצר וודאות בימים בהם ברור שכולם צריכים  לקחת  חלק במימון המלחמה, השיקום והתיאבון הבלתי נגמר של השותפות בקואליציה לכסף.