זה לא היה עוד שבוע בכלכלה הישראלית. אנחנו בעיצומה של עונת הדו"חות ומתבקש היה להבין דרכם מה עובר על הכלכלה הישראלית ומכאן לנסות להתחיל לגזור הנחות עבודה לשנה הקרובה. באופן עקרוני המשקיעים היו גוזרים מהדו"חות האלה את מבנה התיק שלהם (שלנו) ובסך הכל התהליך הוא טבעי. השבוע קרה עוד דבר, פורסם ספר התקציב ולהוציא שנה וחצי בה ממשלת השינוי פרסמה תקציב וניסתה להחזיר את הכלכלה הישראלית למצבה הטבעי, הרי שמאז 2018 לא היה לנו ספר תקציב שניתן לנתח אותו ולהפיק ממנו תובנות סבירות.

אבל כל זה תהליך שקורה במדינה פחות או יותר במצבה הנורמלי ואנחנו רחוק משם, הכי רחוק משם. אין שום היגיון לבזבז את הזמן לנתח את ביצועי החברות ואת התחזיות של ההנהלות שלהן. אין שום הגיון בלנתח את החלטות ההשקעה של הנהלות הבנקים, חברות הביטוח או כל דבר אחר. אנחנו נמצאים באירוע ששתי תובנות צריך לגזור ממנו: כמה כסף יש לפירמות בקופה וכמה הן מחלקות אותו בין מט"ח לשקל.

כדי להבין את הסיטואציה הלא נורמלית שאנחנו חיים בה הרי שצריך היה להסתובב בסיטי של תל אביב השבוע, בין כל מי שעושה את הכלכלה הישראלית למה שהיא (לפחות כרגע) ולהקשיב היטב. כולם מדברים על מתי נתניהו-לוין-רוטמן יעצרו את מחול השדים הזה. כולם מדברים על מתי זה יקרה כדי לשחרר את הקפיץ ולחזור לעבודה. "אבל מה יקרה אם מחול השדים הזה לא ייעצר?" שאלתי את כל מי שנפגשתי איתו – שאלוהים יעזור. ענו כולם, כל אחד והאלוהים שלו, כל אחד ונקודת המבט שלו אבל כולם מבינים (ולוחשים): שאלוהים יעזור.

באופן עקרוני, אף אחד לא רוצה להיות בקו האש של ממשלת נתניהו. כולם מבינים שאם הבוקה ומבולקה שאנחנו נמצאים בה תבשיל לסדר חדש וכאוטי הרי שההצעות הביזריות של ניר ברקת לפרק את יבואני המזון, או התהליך שידרדר את השירות הציבורי בטענות שווא של "ייצוג הולם לכולם" או השתלטות על מערכי תכנון הנדל"ן של ישראל או כל הצעה ביזרית שונה ומשונה שהקואליציה הזו מוציאה לחלל האוויר פעמיים ביום, הרי שסופו יהיה לא טוב ולכן כולם לוחשים ואף אחד לא מדבר בקול רם משל היינו חלק פעיל בספר האלמותי (והרלוונטי מתמיד) "השטן במוסקבה" של מיכאיל בולגאקוב.

ישראל 2023

עכשיו כבר אפשר להגיד את הדברים. בנימין נתניהו מעורר את תחושת האכזבה הגדולה ביותר שהציבוריות הישראלית הצמיחה מתוכה. ננסה לפרוט את הדברים לפרוטות. נתניהו הפציע לחיינו אי שם במאה הקודמת עם נאומים חוצבי להבות. מישה ארנס ראה את האורטור הגדול הזה וגייס אותו לשירות החוץ הישראלי ושם הוא לא הותיר אבן על אבן, חרך את אולפני הטלוויזיה בארה"ב ועשה לא רע להסברה הישראלית באותן השנים. נקפוץ רגע לתקופה שלו כשר אוצר. שם הוא היה בשיאו, נכנס לעולמות של רפורמות מתקדמות בקצבאות, בפנסיות וכן הלאה. אריק שרון ז"ל פיקח עליו ובדק שהוא יודע מה הוא עושה. דרש, בדק – אישר וגיבה והכלכלה הישראלית קפצה קפיצה משמעותית קדימה.

הרבה מים עברו תחת הגשר מאז ונתניהו הפך לראש הממשלה ששם את האיום האיראני בראש סדר העדיפויות שלו. הוא הפך את ישראל לנושאת הדגל במלחמה באיום ההולך ומחמיר (נזכיר שרבין החל לטפל בו בשקט וביסודיות) נשא נאומים חוצבי להבות באו"ם, בוושינגטון, בבירות אירופה הקלאסית (והפחות קלאסית), נכנס לעימות ישיר עם נשיא ארה"ב (ברק אובאמה), איים בפעילות צבאית שתתעלם מהמעצמה הגדולה והחשובה בעולם משל היה נפוליאון בכבודו ובעצמו ולא עזר שיועצים רבים (רבים מידי) הזהירו שישראל לא יכולה להוביל את העימות מול איראן בלי ארה"ב. זה לא בלתי אפשרי, אבל המחיר יהיה יקר מאוד. עם ארה"ב (ומדינות אירופה) המאבק בגרעין האיראני ובטרור האיראני יהיה יעיל יותר.

והנה אנחנו מתעוררים השבוע לאיראן קרובה מתמיד לגרעין. שלא לדבר על המפלצת שיצרה בלבנון, על הגרורה בסוריה וערב הסעודית שהבינה היטב שעדיף לה להסתדר עם איראן מאשר להסתכל מהצד איך ישראל נכנסת לעימות עם האמריקאים.

גורמים בממשלת השינוי שקיבלו הצצה למשך שנה וחצי על המוכנות של ישראל לצאת למתקפה לבד מול איראן, הזדעזעו מהפער בין הרטוריקה של ישראל בתקופת נתניהו למצב בפועל. כולם ידעו שנתניהו  מפריז, אבל  הפער בין הרטוריקה לעולם המעש גדול. אבל כל זה כבר מאוחר – איראן קרובה מאוד (ואולי אף מידי) ליכולת לא קונבנציונאלית וכדי להשתלט על המפלצת בלבנון צריך יהיה לעשות שימוש בכוח רב מאוד.

נתניהו נכנס לציבוריות הישראלית כשהיא דמוקרטית. סוערת, תזזיתית ובעיקר בריאה. לא חפה מבעיות אבל נראה היה ששנת ה-75 למדינה, תהיה שנה בה הרבה חולאים ייעלמו. תחושת הקיפוח של בני עדות המזרח, סגירת פערים בין מרכז לפריפריה. תעשיית הייטק מפותחת, תעשייה פיננסית תוססת. יבוא, יצוא, שיח חופשי ופתוח עם העולם כך שכל השכנים שיש להם עיניים בראש יבינו שעדיף לזנוח את אופציית המלחמה ולהתחיל לשתף פעולה. לא רק עם ישראל, אלא עם כל העולם המערבי והמפותח.

אבל הנה, עיננו הרואות. ישראל שוקעת. מתבוססת במחלוקות שמאיימות לא רק על הסדר החברתי אלא על עצם קיומה של המדינה כדמוקרטיה ליברלית תוססת עם הישענות על מסורת ישראל שאף היא מתקדמת. ישראל של 2023 מאוימת על ידי גרעין איראני, מפלצת בלבנון, סוריה שעד לא מכבר הייתה מרוסקת הופכת לזירה נוספת שצריך להתעסק איתה. ישראל של 2023 משיחית יותר, מפולגת יותר ומאוימת הרבה יותר וכל הטוב לא משאיר מקום לדבר על כלכלה.

אז נסכם את הדברים. האם יש חשיבות היום לשיח על שער הדולר? הריבית? האינפלציה? הדו"חות הכספיים? ובכלל הכלכלה?

עוד ב-

סופר-פארם בצעד פורץ דרך: זה מה שמחכה לכם בסניפים

לכתבה המלאה

שיהיה בהצלחה לכולם.