הרבה דובר השבוע על פרמיית הסיכון של הכלכלה הישראלית ועד כמה תגרום המהפכה המשפטית נזק לכלכלה. אם כן, חודש אחד עבר (תכלס שבועיים) מאז המהפכה החלה לקרום עור וגידים, יצא מכתב הכלכלנים, ההייטקיסטים ובכירי הכלכלה כולל נגיד בנק ישראל התחילו לדבר על החששות, והנה הדברים מתחילים להתכנס למספרים.

אז הנה שלוש אמיתות שהתחילו להצטבר: באופן עקרוני עד לפרסום פרטי המהפכה המשפטית התנהגות הדולר בישראל הייתה בקורלציה הפוכה לנאסד"ק. כלומר, מאחר וזרימת הדולרים לישראל (פחות או יותר) ידועה, הרי שהמשתנה היחיד שלא היה מוכר הוא התנהגות הנאסד"ק וזה אומר שכשהנאסד"ק יורד, הדולר בישראל עולה ולהיפך.

הדינמיקה הייתה כזו. מאחר והר הכסף של הציבור הישראלי מנוהל אצל המוסדיים הגדולים ואלה חשופים לנאסד"ק במקסימום שהם יכולים (לפי החלטות ועדות ההשקעות של כל שחקן בנפרד) הרי כדי לשמור על האלוקצייה המקסימלית שהם יכולים, כל פעם שהנאסד"ק עלה, הם מכרו סחורה והמירו אותה לשקלים והשקיעו בישראל ולהיפך. ככה למעשה אף הם החליטו שמחצית התיק שלהם תהיה בארה"ב הרי שכל פעם שהשווקים בארה"ב עלו ב-1%, הם היו צריכים לממש את הרווח בהתאם כדי לחזור לחשיפה של 50% מהתיק.

אם כן מה קרה השבוע: ההתנהגות של הדולר הייתה שונה. הנאסד"ק עלה והדולר עלה וזה אומר דבר אחד. מכיוון שהאלוקציות של המוסדיים לא השתנו, מה שכן השתנה זה הוצאת כספים של משקיעים מישראל. בחדרי העסקאות של הבנקים הגדולים לא הסכימו יותר מידי לנדב מידע על זהות רוכשי הדולרים ואם הם נשארו בישראל או יצאו לחו"ל אבל מה שכן הם הסכימו להגיד זה שמה שהיה השבוע זו ראשיתה של מגמה שכל משקיע זר או מקומי שחושש לכספו ולהגנה על הקניין הפרטי (זוכרים את הצמד ריקלין וסמוטריץ'?) כדאי לו להתחיל לקנות דולרים ואם הוא עדיין לא העביר אותם מישראל לחו"ל, הרי שכעת הוא מרחק לחיצה על כפתור באתר של הבנק כדי לעשות את זה.

ואם זה לא הספיק, הרי שבא ניתוח מעניין של חברת דירוג האשראי S&P שגילה שבחודש אחד. כן בחודש אחד, פרמיית הסיכון של ישראל עלתה בלא פחות מ-0.5%. וזה אומר שכל חברה שגייסה החודש כסף (או נכון יותר בשבועיים האחרונים) שילמה 0.5% יותר כדי שהמשקיעים יסכימו לתת לה אותו, והנה הנזקים של המהפכה המשפטית מתחילים להיערם. אז נכון שב-S&P תוהים אם לייחס את העלייה בפרמיית הסיכון להידרדרות הביטחונית, אבל הרי אנחנו חיים בישראל כבר 75 שנים ובכל הכבוד להידרדרות הביטחונית האחרונה, כבר ראינו קשות ממנה ופרמיית הסיכון לא עלתה כל-כך מהר ובכל-כך אז לא נותר אלא לקרוא לילד בשמו: הנזק הישיר והמהיר לפירמות בישראל הוא עלייה של 0.5% בפרמיית הסיכון הודות למהפכה המשפטית.

מקורבי נתניהו מדברים על הלאמה (?!) ורוצים להחליף את שיקול הדעת של הציבור על כסף פרטי

צריך היה לבדוק היטב השבוע את הדברים שיצאו מהשותפים של בנימין נתניהו. שני אנשים השבוע תקפו, כל אחד בבמה שניתנה לו, את הסדר החברתי כששתי תהיות עלו מהדברים. האחד הוא שמעון ריקלין שבתגובה בטוויטר למחאת ההייטקיסטים וחוסר הנוחות של העולם העסקי, חברות הדירוג, הכלכלנים ולמעשה של כל מי שעוסק בכלכלה מהמהפכה המשפטית, אמר/ תהה "למה בעצם רוב ההון בישראל נמצא אצל מיעוט בצפון תל אביב בואכה רמת השרון ומה עושים לבזר את ההון הזה. די לריכוזיות ההון הזו".

הפנינה השניה הייתה של דמות מרכזית יותר בציבוריות הישראלית, שר האוצר, בצלאל סמטריץ' שבכנס יועצי משכנתאות שלח חצים לעבר בנק ישראל ותהה מדוע הבנק המרכזי איפשר מעבר של לוקחי משכנתאות לרכיב צמוד פריים במקום הריבית הקבועה ועשה שימוש בזה כדי לקעקע את יכולת הניתוח וקבלת ההחלטות הכלכליות שמוטלות בפני הבנק המרכזי.

לא ננסה לנתח יותר מדי את הדברים של שני החברים האלה אבל כן נספר שהדברים האלה עשו רעש השבוע בשוק ההון ובכלכלה המקומית. האחד, שמעון ריקלין, דמות צבעונית משהו. בחוגי הימין הוא מוכר כאחד הדוברים שמשקפים (פחות או יותר) את הלכי הרוח אצל נתניהו עצמו. דבריו של סמוטריץ' שיקפו חוסר הבנה כלכלית בסיסית כמו מה תפקידו של בנק מרכזי בעידן המודרני, וגם הוא נחשב לאחד שמוביל (או מובל) את נתניהו.
אז בעוד ריקלין חוזר מאה שנה אחורה ומדקלם סיסמאות מרקסיסטיות הרי שסמוטריץ' (שר האוצר נזכיר) היה צריך לדעת שבנק מרכזי אינו מאשר או לא מאשר למישהו להגדיל רכיב מסוים במשכנתא שלו. מה שקרה היה שכדי לשמור על יציבות משקי הבית, ביקש בנק ישראל לייצר תמהיל מקסימלי ברכיבים השונים במשכנתא (צמוד מדד, ריבית קבועה וצמוד פריים) זו הייתה מגבלה שהיא סוג של איזון בין הצרכים של הבנקים (להרוויח) לצורך של משק הבית (ביציבות). מה שקרה שהתחיל לחץ לא קטן על בנק ישראל לבטל את המגבלה הזו כי בנקודת הזמן ההיא, היה נוח יותר לקבל משכנתא כשרכיב הפריים היה הדומיננטי במשכנתא.

בבנק ישראל לא אהבו מלכתחילה את המגבלות השונות ולאור דרישת הציבור הרי שהבנק המרכזי החליט לקחת את העולם צעד אחד קדימה, והוא להעביר את שיקול הדעת לציבור. כלומר לאלה שלוקחים משכנתאות. יש להם יועצים פרטיים, יש להם יועצים בבנקים והם יודעים הכי טוב מה לעשות עם הכסף שלהם או עם ההלוואות שלהם – קידמה, זה הסיפור.
אגב, בנק ישראל עשה את אותו הדבר במסחר במט"ח, החליט שהוא לא מתערב יותר במסחר כדי לשנות מגמה אלא כדי למתן אותה. וזה בדיוק מה שבנק ישראל עשה בתחום המשכנתאות (כמו גם בתחום המט"ח), הפסיק להתערב. סמוטריץ' רואה בכך בעיה, הוא רוצה ששיקול הדעת של הציבור יוחלף בשיקול הדעת של בנק ישראל וכאן בנק ישראל אומר לו לא! אנחנו לא נחליף את שיקול הדעת הזה. מי שלוקח הלוואה כמו משכנתא, ויש לו יועץ, הרי שהוא ישקול את מכלול השיקולים ויקבל את ההחלטה הנכונה עבורו.

עוד ב-

בג"ץ מחזיר את האמת למקומה הטבעי - תקווה לכלכלה | טור שישי

לכתבה המלאה

למה כל זה הטריד מאוד את השחקנים בשוק ההון ובכלל את בכירי הכלכלה המקומית? מאחר ועד עכשיו לא ברור אם זה ריקלין, סמוטריץ' או שניהם ביחד מתחילים לדקלם את דף המסרים הכלכלי החדש של נתניהו. אחד כבר רוצה להלאים (?!) רכוש פרטי ולחלק אותו מחדש והשני רוצה שהמדינה תקבל החלטות כלכליות, על כסף פרטי עבור הציבור. אם לא היינו בשנת 2023 הרי שההינו בטוחים שאנחנו קוראים דברים של תועמלנים מרקסיטיים ברוסיה של 1917. שיהיה בהצלחה לכולם.