תעשיית תכנוני המס העולמית היא אחת התעשיות הרווחיות בעולם. ככל שדולפים פרטים על היקף תשלומי המס של עשירי העולם מגלים שהתעשייה הזו שווה לכולם סכומי עתק, לכולם חוץ מלציבור שמשלם מס אמת ונאנק תחת עול המסים.

הגדיל ועשה האיש העשיר בעולם, ג'ף בזוס שבין השנים 2007 ל-2011 לא שילם בכלל מס הכנסה פדרלי ובשנת 2011 אפילו קיבל החזר מס של 4,000 דולר. בשנים שלאחר מיכן חזר בזוס לשלם מס הכנסה פדרלי נמוך הן ביחס לכלל תוספת ההון שלו והן ביחס להכנסותיו שעמדו על 4 מיליארד דולר בין השנים 2014 עד 2018.

הפרטים על תשלומי המס של העשירים האמריקאים מתפרסמים בארה"ב בתקופה בה רפורמת המס של ג'ו ביידן, נשיא ארה"ב עומדת לפני אשורים שונים ומטרתם לחלק טוב יותר את העוגה בארה"ב. 

כאן ניתן לציין כי התיאוריה הכלכלית אומרת כי ככל שאדם שיודע לייצר כסף, ישלם יותר מסים, בנקודה כלשהי הוא יעזוב את המקום ויפסיק לשלם מס בכלל ולכן התיאוריה הכלכלית מדברת על מצב בו לא כדאי בכל מצב להטיל מס כבד מידי על העשירים שיכולים כמעט בנקל לעזוב את המדינה.

אולם לא זה המצב, בין לשלם מס אמת ללהטיל מס כבד עד בלתי אפשרי הדרך ארוכה ולכן רגל אחת בתוכנית של הנשיא ביידן מדברת על התמודדות קשוחה יותר עם תכנוני המס, בטח אלה האגרסיביים אבל גם אלה שאגרסיביים למחצה.

צריך לזכור שתכנון מס כשלעצמו אינו דבר בלתי חוקי אם הוא משקף פעילות כלכלית אמתית אבל בחלק ניכר מהמקרים, תכנוני המס האגרסיביים נושקים לחלק הכהה בתחום האפור ולעתים אף גולשים לדיווחים שאינם משקפים את המציאות הכלכלית האישית שלהם כהווייתה ולכן יש להילחם בתכנוני המס האלה.

באופן עקרוני, ככל שחוקי המס סבוכים יותר כך תעשיית תכנוני המס פורחת ולכן דרך המלך בהתמודדות עם תכנוני המס היא פישוט החקיקה הרולוונטית והפיכתה לקשיחה כך שלא ניתן יהיה לפרש אותה ולהתחכם איתה יתר על המידה.