כריסטינה אגילרה הגיעה לישראל כשהשיא אומנם מאחוריה, אך מעמדה כאייקון לא מוטל כלל בספק.

כמי שיודעת היטב שהכוח הבימתי שלה מוטל בקול שלה, אגילרה מהרגע הראשון הסתערה על המשימה הזו ועמדה בה בגבורה. מהדקה הראשונה ועד האחרונה היא פתחה את המבערים ונתנה הופעה ווקאלית בסדר גודל מרשים שהצליח להכניס שאת מיטב הלהיטים שלה לאורך השנים לתוך שעה וחצי של הופעה. זה נפתח עם Stripped pt. 2 ו – DIRTY האייקוני והמשיך עם עוד שלל להיטים אלמותיים (Genie ,what a girls wants) שעיצבו דור שלם שהיה מרותק בתחילת שנות ה-2000 ליריבות בינה לבין בריטני ספירס.

במידה רבה מרבית מכל אלו שפקדו את הלייב פארק היו אותם נערות ונערים שהיום הורים בעצמם ורצו לחזור לנעורים. נכון , גם צעירים וצעירות יותר היו בקהל, אך נראה שהגעתה של אגילרה הייתה יום חג בעבור מי שגדלו עליה בתחילת שנות ה-2000 והיא באה לסגור מעגל.

צילומי רחפן : עמרי סילבר

הקהל חיבק את אגילרה והיא חיבקה אותו בחזרה. היא התנצלה לקראת סוף ההופעה על הפציעה בברך שלה שמונעת ממנה לתת את המיטב על הבמה ולא בכדי - כאן גם מגיעה נקודת החולשה של ההופעה – אגילרה לא הייתה בשיאה על הבמה.

אולי זו הלחות והחום הישראליים אך זה ניכר בהפסקות מאוד ארוכות למנוחה מאחורי הבמה,  הלוקים שלא היו מפתיעים ודי אחידים – דבר כשלעצמו מצופה בכל הופעת פופ (ריהאנה שהופיעה כאן לפני עשור עם אותו אאוטפיט חטפה על כך אש כבדה) וגם הפירוטכניקה והשואו של ההופעה שלמרות שהתהדרה ב-8 רקדנים שעשו עבודה טובה אך הם לא הצליחו להסוות את העובדה שכל המכלול רחוק מהסטנדרים של תעשיית הפופ העולמית.

כשג'ניפר לופז הופיעה כאן בפארק הירקון לפני 4 שנים זו הייתה אחת ההופעות הטובות מבחינת שואו בימתי שהיו בישראל וכמוה גם בריטני שהופיעה כאן לפני 6 שנים ושלא הסתירה את הפלייבק אך פיצתה עם יכולות ריקוד מרשימות ומסיבה חגיגית על הבמה.  גם ברמה ההפקתית הסאונד בלייב פארק לא נפרש בצורה אחידה לאורך השטח והפער הזה ייצר חוויה פחות טובה עבור מי שהיו בירכתי הלייב פארק.

הביצוע של HURT  היה גולת הכותרת של הערב – עוד הרבה קודם לכן נודע שעדן בן זקן תשיר אותו עם אגילרה על הבמה ובכך תסגור מעגל של אותו מאודישן אייקוני מאקס פקטור. וכן, למרות הפערים הברורים בין שתיהן זה היה רגע יפה ומזוכך שגם אם בן זקן התרגשה בו (ואגילרה לא ביטאה כהלכה את שמה) זה עדיין היה חינני ואנושי ונתן ערך אמיתי להופעה.
 
מתוך ההופעה.

החום והלחות לא מנעו מאגילרה להמשיך ולחרוך את הבמה ולהלהיב את הקהל עם שורה ארוכה של קלאסיקות מפעם ושל השנים האחרונות: כמו: Lady Marmalade, Candyman, Feel This Moment, ו-Moves Like Jagger ועוד להיטי ענק.

ברמה ההפקתית הייתה חלוקה טובה מאוד של השירים שכן אגילרה לא בזבזה את כל התחמושת על ההתחלה ושמרה להמשך. כשהיא שלפה את Fighter המעולה וביוטיפול האלמותי כבר היה ברור שהמופע הגיע לסיומו. גם בתה הצטרפה אליה לבמה (כפי שג'ניפר לופז עשתה גם אז כשהופיעה כאן) זה היה רגע אנושי יפה שנתן את התחושה הנעימה שאגילרה כבר לא כוכבת פופ עכשווית שעסוקה בלהיות כוכבת פופ אלא אייקון שחוגג את התקופה שהייתה פעם הכוכבת הכי גדולה בעולם וכיום היא מתרפקת על כך בהנאה.

עוד ב-

אדם למברט שים לב - הקהל הישראל אוהב שמתייחסים אליו

לכתבה המלאה