תרבות ופנאי
יהודית רביץ הוכיחה שהיא עדיין בפסגה: הכבש השישה-עשר מתאחדים
אם מסתכלים על גל האיחודים שפוקד את תעשיית המוזיקה בשנים האחרונות, אפשר להגיד בפה מלא שהטירוף שהיה סביב הקאמבק של "הכבש השישה-עשר", חריג מכל מה שראינו. השבוע, חברי ההרכב עלו לראשונה על בימת היכל התרבות וסיפקו לקהל ערב של נוסטלגיה טהורה | ביקורת הופעה
למעלה חודשיים חלפו מאז חברי "הכבש השישה-עשר" הכריזו על איחוד היסטורי 46 שנים אחרי צאת האלבום הילדים המיתולוגי ונדמה היה שהטירוף סביבו לא היה דומה לשום דבר שראינו קודם. העובדה שהכרטיסים ל-15 המופעים אזלו במהירות הבזק הזכירה את סיבוב הפרידה של כוורת ב-2013 ואין ספק בדומה לו גם האיחוד של ארבעת הענקים יהיה אירוע היסטורי שייזכר עוד שנים קדימה
ארבעת חברי ההרכב הלא הם – יהודית רביץ, גידי גוב, יוני רכטר ודויד ברוזה – הופיעו השבוע לראשונה עלתה לבמה בהיכל התרבות בתל אביב, והזכירה לכולנו מהי עוצמת הנוסטלגיה בשיאה.
הערב נפתח בקולו המוקלט של יהונתן גפן המנוח שהקריא את "יש ילד שאבא שלו", כשהרביעייה מגיחה לבמה ומיד מפליאה בביצוע מלא אנרגיה ל-"איך שיר נולד". הקהל הריע בהתלהבות, והאווירה הייתה מחשמלת מהשנייה הראשונה.
מתוך המופע "הכבש השישה-עשר", קרדיט: סתיו גוטליב
רביץ, שחזרה לבמה אחרי פסק זמן של שמונה שנים, הייתה המלכה הבלתי מעורערת של הערב. ברגע שפתחה את פיה, הקהל קם על רגליו והריע לה ממושכות. הביצוע שלה ל-"יוסי יוסי" הוכיח עד כמה היא עדיין בפסגת המוזיקה הישראלית.
המופע נבנה בקפידה – שיר אחרי שיר מתוך האלבום האלמותי, עם עיבודים חדשים שהביאו משב רוח רענן לקלאסיקות כמו "אני אוהב שוקולד", "רעמים וברקים" ו-"דוד אפרים". את כל הערב ליווה וידאו ארט ייחודי של האמן גיא מרום, שהוסיף ממד חזותי קסום – צבעים חמים וסגנון שהתמזג בהרמוניה עם המוזיקה.
יוני רכטר, שניהל את המופע מוזיקלית, סיפר לקהל על הפעם הראשונה שבה גפן פנה אליו וביקש להלחין את האלבום – רגע שהתרחש לפני כמעט 46 שנים. במהלך הסיפור הוקרנו על המסכים תמונות ארכיון של הרביעייה, מה שהעצים עוד יותר את תחושת הנוסטלגיה והחיבור הרגשי.
בחלק האחרון של המופע התעלו הרביעייה לשיאים חדשים כשהחלו לבצע את הקלאסיקות האישיות של כל אחד מהם. גידי גוב כבש עם "עטור מצחך", רביץ ריגשה עם "מילה טובה" שהוקדשה לחטופים ולמשפחותיהם, וברוזה ורכטר המשיכו עם להיטים שגרמו לכל הקהל לשיר מכל הלב. האנרגיה באולם הייתה מחשמלת. הדינמיקה בין האמנים הייתה כמו מפגש של חברים ותיקים, מלאה בשמחת חיים וחום.
עוד ב-
הקהל – מנערים ונערות צעירים ועד מבוגרים שגדלו על האלבום – לא רצה שזה ייגמר. חברי "הכבש השישה-עשר" הוכיחו שהמוזיקה היא הרבה מעבר לנוסטלגיה – היא חיבור תרבותי עמוק, היא אבן דרך בדור, והיא רגע קסום שבו כל האולם שר יחד. אם פספסתם, אל תדאגו – זו רק ההתחלה של סדרת מופעים שלא ישכחו.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
