מקובל להניח שתושבים לא אוהבים לשלם ארנונה, שתושבים יתנגדו באופן גורף להעלאת מיסים מקומיים ושפוליטיקאים מקומיים חוששים מהעלאת מיסים. אולם, מחקר שערך פרופ' איתי בארי מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה במסגרת מחקר רב-שנתי שבו השתתפו 500 תושבי העיר חיפה, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בעיר, מצא כי בתנאים מסוימים, הציבור החיפאי מעדיף לשלם יותר ארנונה.

נבהיר כבר למן ההתחלה: אין כאן קריאה להעלות את מיסי הארנונה של תושבי חיפה. גם אם עיריית חיפה הייתה סבורה שיש להעלות את מס הארנונה, הדבר אינו תלוי רק בה והמילה האחרונה נתונה בידי משרד הפנים. בנוסף, מיסי הארנונה מופקדים בקופה ציבורית והעירייה מתקצבת ומקצה משאבים לכלל המשימות העירוניות. המיסים העירוניים אינם נגבים או מיועדים לפרויקט עירוני ספציפי. לכן, ממצאי המחקר אינם בגדר המלצה למדיניות מיסוי עירונית אלא מעידים על מידת הפגיעה, החשיבות והדחיפות שתושבי חיפה מייחסים לחזירי הבר.

המחקר עוסק בניהול משבר עירוני הנוגע ביחסי הגומלין שבין חיות-בר ואנשים, ובהשפעתם על הפוליטיקה והכלכלה המקומית. אנו מכירים בכך שהתפתחות עירונית מואצת מביאה למפגשים רבים יותר בין בני אדם לחיות-בר ושלמפגשים כאלו יש יתרונות מסוימים אך בעיקר חסרונות: למשל, פגיעה בביטחון האישי, פגיעות ברכוש, תאונות דרכים והפצת מחלות. בשנים האחרונות עלה שיעור התושבים בחיפה שחשו פגיעה מחזירי הבר מ-6% בסוף שנת 2019, ל-14% בסוף 2020 ועד 29% שחשו פגיעה מחזירי הבר בסוף 2021. תופעות דומות נצפו גם בערים שכנות וכן בערים רבות אחרות בעולם. לכן, העיסוק בחזירי הבר ובהתמודדות אתם הוא בעל ערך ממשי לניהול המרחב המקומי. מפגשי אדם-חיית בר במרחב העירוני מעלים שאלות רבות הנוגעות, בין השאר, לקשר שבין בוחרים ונבחרים מקומיים ולכלכלה המקומית.

במחקר הנוכחי הוצג למשתתפים כי העירייה שוקלת להוציא לפועל חלופות שונות למיגור חזירי הבר ברחובות העיר ושהיא שוקלת בעקבות כך להעלות את מיסי הארנונה למימון פעולות העירייה. לנחקרים הוצגו 3 חלופות: תכנית מלאה למיגור חזירי הבר הכוללת 9 פעולות למניעה ותגובה: הגבלת מקורות מזון; קיבוע פחים; העסקת אקולוג מומחה; גידור; תגבור מערך הניקיון; תימרור; קו חירום 24/7; תכנית חינוך בבתי ספר למניעת האכלת חזירים; וסיירת מתנדבים. או תכנית חלקית למיגור חזירי הבר הכוללת 3 פעולות תגובה: תגבור מערך הניקיון; קו חירום 24/7; וסיירת מתנדבים. ואפשרות נוספת של אי-התערבות של העירייה בחזירי הבר – ללא פעולות מצד העירייה.

המשתתפים נשאלו איזו אפשרות הם מעדיפים שהעירייה תפעיל כאשר לכל אפשרות הוצמד 'תג מחיר' כלומר תוספת ארנונה לחודש לטובת מימון התכנית לטיפול בחזירי הבר. לנחקרים הוצגו קומבינציות שונות: החל מתוספת של 0 שקל לחודש (במקרה של אי-התערבות), תוספת של 20 שקל לחודש, 50 שקל לחודש, 100 שקל לחודש ועד תוספת של 200 שקל לחודש.

הממצאים מצביעים על כך שבאופן כללי, וצפוי, תושבים מעדיפים לשלם פחות. אולם, ממצא שאולי יפתיע את הפוליטיקאים המקומיים מראה שלא תמיד התושבים מעדיפים לשלם את המחיר הנמוך ביותר שמוצע להם. בתנאים מסוימים רבים מהם מעדיפים לשלם יותר: כמעט מחצית מהתושבים (46%) העדיפו תכנית מלאה או חלקית למיגור חזירי הבר ולשלם על כך יותר מיסי ארנונה, למרות שהוצגה להם האפשרות של אי-התערבות בעלות של 0 ₪ לחודש. ממצא מעניין נוסף הראה כי כאשר התושבים התבקשו לשלם פחות הם הסכימו לשלם יותר. כלומר, כאשר הוצגו לנחקרים "מחירים נוחים" – מקסימום תוספת של 50-100 ₪ לחודש, יותר תושבים בחרו בתכנית מלאה או חלקית ולשלם על כך יותר מיסי ארנונה.

בחישוב מכליל, נמצא כי החיפאי הממוצע מוכן לשלם כ-19 שקל יותר מיסי ארנונה בממוצע לחודש (שהם 226 שקל יותר מיסי ארנונה לשנה) עבור תכנית לטיפול בתופעת חזירי הבר ברחובות העיר. אם מכפילים את הנתון הזה במספר משקי הבית בחיפה מתקבל סכום לא מבוטל הקרוב ל-20-25 מיליון שקל בשנה, שהם תוספת של כ-3-4% מהכנסות העירייה ממיסי ארנונה למגורים בחיפה בשנה. אין בנתון הזה משום קריאה להעלאת מיסים, או טענה שבכדי לטפל בחזירי הבר על תושבי חיפה לשלם יותר. הטענה היא שהמשבר חריף עד כדי כך שהציבור החיפאי מוכן לשלם עבורו מכיסו תוספת מיסים מקומיים שאיננה טריוויאלית, וזו, מעידה על חומרת המשבר.

עוד נמצא שנשים מעדיפות לשלם יותר מגברים ושככל שהנחקר הוא ימני יותר בדעותיו הפוליטיות, דתי יותר, מרגיש שעומס המיסים החל עליו נמוך יחסית, וחש פגוע יותר מתופעת חזירי הבר, כך הוא מעדיף לשלם יותר מיסי ארנונה ומעדיף אפשרות הכוללת התערבות רחבה יותר בטיפול בחזירי הבר. שמאלנים, חילוניים, אלו שחשים שעומס המיסים החל עליהם גבוה יחסית ומי שנפגע פחות מחזירי הבר מעדיפים לשלם פחות ולקבל בתמורה פחות התערבות עירונית בתופעת חזירי הבר.

מבחינה פוליטית, תושבים שהצביעו בעבר בבחירות הישירות לרשות העירייה לעינת קליש-רותם, מעדיפים לשלם יותר ארנונה בתמורה לטיפול בחזירי הבר, בהשוואה למתנגדי קליש-רותם. בנוסף, ככל שהנחקר שבע רצון יותר מהשירותים העירוניים, נותן אמון רב יותר במנהיגות המקומית, תופס את העירייה כאחראית יותר ומושחתת פחות, כך הוא מעדיף לשלם יותר מיסי ארנונה ומעדיף אפשרות הכוללת התערבות רחבה יותר בטיפול בחזירי הבר. ולהיפך, ככל שהנחקר פחות שבע רצון מהשירותים העירוניים, נותן אמון נמוך יותר במנהיגות המקומית ותופס את העירייה כמושחתת יותר, כך הוא מעדיף לשלם פחות מיסי ארנונה, גם במחיר של התערבות מינורית יותר בתופעת חזירי הבר.

עוד ב-

החלטה דרמטית בירושלים: הדיירים לא יצטרכו לשלם מסים

לכתבה המלאה

לסיכום, המפגש בין החיפאים לחזירי הבר הוא משבר מקומי רב-פנים: סביבתי, כלכלי, פוליטי, אנושי, שככל הנראה יש לו השלכות רבות, בין השאר, על התדמית העירונית, הזהות המקומית ואיכות החיים העירוניים. המפגשים התכופים בין חזירי הבר לחיפאים ימשיכו להחריף את השאלה 'למי שייכת העיר?'. בניגוד למה שהיה מקובל להניח בעבר, אין חייץ ברור בין הטבע למרחב העירני והפיתוח האורבני המואץ מרחיב את הממשק בין חיות-הבר לתושבים במרחב המקומי. לכן, בתנאים מסומים תושבים בעלי מאפיינים מסוימים מוכנים לשלם יותר מיסי ארנונה שמיועדים למימון תכנית פעולה עירונית למיגור חזירי הבר. יתרה מזו, חזירי בר הם חלק מבעלי העניין במרחב החיפאי ולעיתים הם אף משמשים כסוכנים פוליטיים, באופן שאינו מודע או רצוני, כלומר, הם משפיעים על הפוליטיקה המקומית והעיר.