עולם התקשורת והתרבות הישראלי התעורר לבוקר עצוב עם היוודע דבר פטירתו של יובב כץ, דמות מפתח שהשפיעה על הנוף התרבותי של ישראל במשך עשרות שנים. כץ, שהלך לעולמו בליל שבת, היה הרבה יותר משדרן רדיו - הוא היה פזמונאי מחונן, במאי יצירתי, ואיש תרבות רב-פעלים שהשאיר את חותמו על מגוון תחומים.

מסעו המרתק של כץ החל בקיבוץ נען, שם נולד וגדל, אך מהר מאוד התפשט מעבר לגבולות הקיבוץ. בשנות ה-60, עבר לאילת, עיר שהפכה לכר פורה ליצירתיותו. שם הקים להקות הומור וסאטירה, כתב וביים תוכניות לחגיגות העיר, ואף ניהל את אגף התרבות המשותף לעירייה ולמועצת הפועלים. תקופה זו סימנה את תחילת דרכו כיוצר רב-תחומי, המשלב בין במה, כתיבה וניהול תרבותי.

אך דווקא שירותו הצבאי במלחמת ששת הימים היווה נקודת מפנה משמעותית בקריירה של כץ. כמפקד סיירת ג'יפים בסיני, החוויות שצבר הניעו אותו לעולם הפזמונאות. שיריו, כמו "מלכות החרמון", "בתי את בוכה או צוחקת", ו"לאהוב את החיים", הפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית, מבטאים רגשות עמוקים ומורכבים דרך מילים פשוטות אך רבות עוצמה.

עוד ב-

אחרי 30 שנה: שדרן הרדיו הישראלי פורש מעולם התקשורת

לכתבה המלאה

הקריירה העשירה של כץ ברדיו החלה ב-1969, כשהתקבל לעבודה בקול ישראל. שם, במשך עשרות שנים, הוא עיצב את פס הקול של החברה הישראלית דרך תוכניות מגוונות כמו "אלה הם חייך", "מה דעתך", ו"פונדק הרוחות". יכולתו לגעת בנושאים עמוקים ומורכבים, תוך שמירה על קלילות ונגישות, הפכה אותו לקול מוכר ואהוב בבתים רבים בישראל. עבודתו זיכתה אותו בפרסים יוקרתיים, כולל פרס זיו לעיתונאים ופרס הסובלנות, המעידים על השפעתו העמוקה על השיח הציבורי בישראל.