לאוניד נבזלין: המיליארדר שמתנגד לפוטין ומחזיק ב-25% מ"הארץ"
מי אתה לאוניד נבזלין? הוא נולד ברוסיה והתברג לתפקידי מפתח בענפי הבנקאות והנפט. בהמשך השתלב גם בקלחת הפוליטית ובנה לו מוניטין כאופוזיציונר לפוטין. בזמן שבמולדת נגזר עליו מאסר עולם, הוא השתקע בישראל ונכנס גם לעסקי העיתונות.
לאוניד בוריסוביץ נבזלין, יליד 1959, הוא אוליגרך ואיש עסקים ישראלי-רוסי. הונו, נכון לסוף שנת 2021, מוערך ב-1.15 מיליארד דולרים.
ביוגרפיה עסקית
נבזלין נולד במוסקבה. אביו היה מהנדס ואימו מורה לשפה ולספרות רוסית. הוא עצמו בעל הכשרה כמהנדס תוכנה מטעם המכון ללימודי תעשיית הכימיה של הנפט והגז במוסקבהף ובעל תואר שני בניהול ובשיווק מטעם בית הספר הגבוה לכלכלה "פלחנוב" שבבירה הרוסית.
נבזלין נולד במוסקבה. אביו היה מהנדס ואימו מורה לשפה ולספרות רוסית. הוא עצמו בעל הכשרה כמהנדס תוכנה מטעם המכון ללימודי תעשיית הכימיה של הנפט והגז במוסקבהף ובעל תואר שני בניהול ובשיווק מטעם בית הספר הגבוה לכלכלה "פלחנוב" שבבירה הרוסית.
את הקריירה החל נבזלין במשרד לגאולוגיה של ברית המועצות ובהמשך כיהן כסגן מנהל המרכז ההנדסי-מדעי לצעירים. ב-1991 הוא נבחר לנשיא בנק מנטפ –מהבנקים הפרטיים הראשונים שהוקמו ברוסיה, ובמסגרתו כיהן במגוון תפקידים בכירים. בשנת 1996, מונה לסגן נשיא חברת הנפט יוקוס, שהייתה בבעלותו של בנק מנטפ.
בראשית המילניום, מונה נבזלין לנשיא הקונגרס היהודי ברוסיה, וב-2001 נבחר כסנטור לבית העליון של הפרלמנט הרוסי, בו שימש בית היתר כסגן יו"ר ועדת החוץ. כמו כן שימש סגן מנכ"ל סוכנות החדשות הממשלתית של רוסיה ITAR TASS. ב-2003 התמנה לרקטור אוניברסיטת רוסיה למדעי הרוח.
מרוסיה לישראל
ברוסיה בנה לו נבזלין מוניטין כאחד ממתנגדיו החריפים של הנשיא ולדימיר פוטין, כשהוא לא מהסס למתוח ביקורת על מדיניותו. ב-2003 עלה נבזלין לישראל, לטובת השלמת דוקטורט בפילוספיה – ובזמן שבמולדתו החלו חקירות כנגד יוקוס, החליט להשתקע בארץ ולרכז בה את פעילותו. בינתיים, ברוסיה התערער מעמדו של נבזלין עוד יותר, כשהועמד לדין באשמת קשירת קשר לרצח – ובהיעדרו, גזר עליו בית משפט מקומי ב-2008 מאסר עולם. נבזלין מצידו טען בתוקף כי מדובר במשפט ראווה וברדיפה פוליטית שנובעת מרצונם של פוטין והשלטונות להשתיקו.
ברוסיה בנה לו נבזלין מוניטין כאחד ממתנגדיו החריפים של הנשיא ולדימיר פוטין, כשהוא לא מהסס למתוח ביקורת על מדיניותו. ב-2003 עלה נבזלין לישראל, לטובת השלמת דוקטורט בפילוספיה – ובזמן שבמולדתו החלו חקירות כנגד יוקוס, החליט להשתקע בארץ ולרכז בה את פעילותו. בינתיים, ברוסיה התערער מעמדו של נבזלין עוד יותר, כשהועמד לדין באשמת קשירת קשר לרצח – ובהיעדרו, גזר עליו בית משפט מקומי ב-2008 מאסר עולם. נבזלין מצידו טען בתוקף כי מדובר במשפט ראווה וברדיפה פוליטית שנובעת מרצונם של פוטין והשלטונות להשתיקו.
כך או כך, בקשות הסגרה שנשלחו על רוסיה לישראל נדחו בידי הפרקליטות ובית המשפט העליון שקבעו כי אין מקום להסגיר את נבזלין לרוסיה. בהקשר הזה חשוב להוסיף כי גם בתי המשפט בבריטניה, הולנד, שווייץ, קפריסין, וליטא דחו את האשמות נגדו.
בישראל החל נבזלין להתפתח גם לכיוון ענף התקשורת. כך למשל, הוא מחזיק כ-25 ממניות עיתון "הארץ" ואף ייסד נבזלין את המגזין "ליברל" העוסק בעיקר בפוליטיקה, תרבות ותקשורת. את ההשארה למהלך ספג ממגזינים פוליטיים מובילים בחו"ל.
נבזלין נישא שלוש פעמיים. אשתו השלישית היא טטיאנה גרינברג. בני הזוג התחתנו ב-2017 והם מתגוררים בהרצליה פיתוח. נבזלין מחזיק בכמה וכמה נכסים בישראל, וב-2009 היה חתום על אחת מעסקות הנדל"ן היקרות של אותה שנה כשרכש את ביתה של אמו של איש העסקים לוני הרצ'יקוביץ תמורת כ-52 מיליון שקלים.
בישראל שימש נבזלין שימש כיו"ר חבר הנאמנים של "בית התפוצות". בקיץ 2012 מונתה בתו מנישואיו הראשונים, אירינה נבזלין (שנישאה אחר כך לח"כ יולי אדלשטיין), כיו"ר דירקטוריון בית התפוצות. נבזלין נושא בתואר יו"ר של כבוד. בנוסף הוא מכהן בית היתר כחבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, כחבר מועצת המנהלים של המרכז ללימודי יהדות ברוסיה וכיו"ר קרן השואה.
בישראל נודע נבלזין גם בזכות פעילותו הפילנתרופית. הוא ייסד ב-2004 את קרן נדב, המסייעת במימון פרויקטים ללימודי יהדות, חינוך יהודי, יחסי ישראל והתפוצות והאומה היהודית, ותומכת במיזמים לחיזוק הקשרים בין הנוער היהודי בארץ ומעבר לים. עוד הקים נבזלין את המרכז הנושא את שמו לחקר יהדות רוסיה ומזרח אירופה באוניברסיטה העברית בירושלים ואת תוכנית נבזלין לחקר הציוויליזציה היהודית בת זמננו באוניברסיטת תל אביב. כהוקרה על פעילותו למען מדינת ישראל והעם היהודי, הוענק לנבזלין ב-2008 תואר עמית של כבוד מטעם אוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי) בהרצליה.
במרץ 2022 הודיעה נבזלין כי הוא מוותר על אזרחותו הרוסית. את ההסבר לצעדו זה נימק בכך ש"אזרחות רוסית נהייתה אות קלון". לדבריו, "רוסיה נהייתה פשיסטית מדי. התרבות, השפה והשורשים הרוסיים נשארים כמובן אתי, ואולי יבוא יום וארצה שוב לקבל אזרחות רוסית".
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה