סטף ורטהיימר: התעשיין שזכה בפרס ישראל

הוא שירת בחיל האוויר הבריטי ולאחר מכן בפלמ"ח ובצה"ל. את מפעל חייו, ישקר, הקים בחצר ביתו, כשלצד עסקיו גם הספיק לכהן כחבר כנסת ולזכות בפרס ישראל ובעיטור נשיא המדינה. מי אתה סטף ורטהיימר?

מערכת ice | 10/10/2023 13:54 1

סטף ורטהיימר עם וורן באפט (צילום פלאש 90)

זאב סטף ורטהיימר, יליד 1926, הוא תעשיין, איש עסקים ופילנתרופ ישראלי. את מרבית הונו עשה באמצעות מפעל חיתוך כלי המתכת ישקר. נכון לאוקטובר 2023, הונה של משפחת ורטהיימר (לפי המגזין פורבס) עומד על כ-6.3 מיליארד דולרים.

ביוגרפיה עסקית
ורטהיימר נולד בעיירה קיפנהיים שבגרמניה, וכשהיה בן 11 עלתה המשפחה לישראל. בנערותו עבד בחנות למכירה ולתיקון מצלמות וכשוליה בבתי מלאכה. ב-1943, בזמן מלחמת העולם השנייה, התגייס ורטהיימר לחיל האוויר הבריטי ושירת כטכנאי ציוד אופטי. כעבור שנתיים הצטרף ורטהיימר לפלמ"ח ועבר קורס טיס. ורטהיימר היה בין עצורי "השבת השחורה", כשהצבא הבריטי בארץ ישראל פשט על היישוב היהודי, והושם במחנה מעצר ברפיח. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת יפתח ולאחר הקמת המדינה השתתף בפיתוח נשק ומרגמות.

את צעדיו הראשונים כתעשיין עשה ורטהיימר ב-1952, כשהקים בחצר ביתו בנהריה, בית מלאכה צנוע בשם ישקר, אשר התמקד בייצור סכינים, כלים לחיתוך מתכות ולוחיות מתכת מושחזות. בית המלאכה הפך במהרה למפעל וזכה להצלחה מסחררת, בישראל ואף מעבר לים. לצד ורטהייימר נדבך חשוב בהצלחת ישקר היווה בנו, איתן (שנפטר ב-2022), שידע למנף את ולהרחיב את הפעילות המשפחתית, וניהל בשנים האחרונות את עסקיה.

ב-1982 העביר ורטהיימר את המפעל לגוש תפן שבגליל המערבי, שם ייסד אזור תעשייה, כשלצד המפעלים, הוקמו במקום גם מוזיאונים. מודל תפן אומץ במוקדים נוספים ובהם תל חי, עומר, לבון, דלתון, נצרת וגזבה שבטורקיה.

ישקר היא מהיצרניות הבולטות של כלי חיתוך תעשייתי, המשמשים בין היתר יצרניות רכב ידועות דוגמת פורד וג'נרל מוטורס. לחברה מפעלים בעשרות מדינות ובשורותיה מועסקים אלפי עובדים. מי שידע לזהות את האיכויות של ישקר היה איל ההון האמריקאי, וורן באפט. ב-2006 רכש ברקשייר האת'וויי, הקונצרן שבבעלות באפט, 80% ממנה תמורת כארבעה מיליארד דולרים. ב-2013 השלים הקונצרן את השתלטותו על החברה, תמורת שני מיליארד דולרים נוספים.

ורטהיימר הוא גם מייסד טכנולוגיית להבים – יצרנית להבי מנועי הסילון. החברה הוקמה ב-1969, על רקע האמברגו שהטילה צרפת על ישראל. ב-2015 מכר ורטהיימר 51% ממניות החברה ליצרנית מנועי הסילון האמריקאית פראט אנד וויטני, תמורת סכום המוערך במאות מיליוני שקלים.

פעילות ציבורית, חינוכית ופוליטית
ורטהיימר התחתן (והתאלמן) ממרים, ולזוג נולדו ארבע ילדים: אירית, איתן, רותי ויפתח. נכדתו היא השחקנית ומנחת הטלוויזיה, מאיה ורטהיימר.

לצד פעילותו העסקית, נודע ורטהיימר בפעילותו הציבורית, החינוכית והפוליטית. באמצע שנות ה-60 הוא היה ממקימי בית הספר התעשייתי צור בנהריה, שחרט על דגלו לספק הכשרה מקצועית לבני נוער שנפלטו ממערכת החינוך. בראשית שנות ה-2000 הקים מחדש את רשת צור, והוא תומך בה במגוון אופנים.

יוזמה חינוכית נוספת שהוביל ורטהיימר, נוגעת לייסוד מכינת צור שלם בסמיכות ליישוב לבון. מדובר במכינה קדם צבאית המשלבת מסלול ייחודי של שירות קרבי עם רכישת תעודת מקצוע בתחום העיבוד השבבי מטעם משרד העבודה.

כיום, מרוכזות היוזמות החברתיות שהוביל ורטהיימר תחת קרן סטף ורטהיימר. הקרן עוסקת בקידום החינוך הטכנולוגי בישראל, מקימה מגמות טכנולוגיות מתקדמות במוסדות החינוך ופועלת לייצר חיבור בין בתי הספר לשוק העבודה. ורטהיימר הוא גם הדמות המרכזית מאחורי הקמת כפר ורדים באמצע שנות ה-80, יישוב קהילתי צומח, שהוכרז ב-1993 כמועצה מקומית.

לורטהיימר אפיזודה קצרה כפוליטיקאי: באמצע שנות ה-70 כיהן כחבר מועצת עיריית נהריה וב-1977 נבחר מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) לכנסת התשיעית, ממנה התפטר בראשית 1981 ולפני שסיים קדנציה. הוא ידוע בתמיכתו הרבה לקידום דיאלוג ישראלי-פלסטיני.

ב-1991 זכה ורטהיימר להוקרה השמורה למעטים, כשזכה בפרס ישראל בזכות תרומת מיוחדת למדינה ולחברה. ב-2014 הוענק לו עיטור נשיא המדינה. סיפור חייו עומד במרכז הספר האוטוביוגרפי שפרסם ורטהיימר "איש ליד מכונה – סיפור חיים, רעיונות ומעשים". ספר אחר שעוסק בדמותו, הוא "שיחות עם סטף ורטהיימר", שכתב שייקה בן פורת.