בשיח הציבורי בישראל נתפס לא פעם מקצוע הרפואה כמקצוע גברי, אולם בשטח הדברים נראים אחרת לגמרי. מסדרונות בתי החולים מלאים בנשים במגוון רחב של תפקידים: רופאות, חוקרות, מדעניות - מהן גם בעמדות מפתח: מנהלות בתי חולים, מנהלות מחלקות, ובפוזיציות בכירות נוספות במערכת הבריאות הציבורית.

אם לרגע נדמה, לנוכח הישגיהן של רופאות במערכת הציבורית, שניתן בשעה טובה לקצור את פירות המהפכה המגדרית – הרי שכדאי לחשב מסלול מחדש. אף שמספר הסטודנטיות לרפואה רב ממספר הסטודנטים לרפואה, עדיין קשה להתעלם מן הפערים. כך למשל כתבה שפורסמה ב"הארץ" ממש לפני כשנתיים, ומתבססת על דו"ח של משרד האוצר, חשפה כי לא פחות מ-28%  מפרידים בין שכרן הממוצע של הנשים לזה של הגברים המועסקים כעובדי מדינה במערכת הבריאות – ובמספרים: מדובר בסכום של20,462  שקלים בממוצע שמרוויח גבר, לעומת סכום של 14,817 שקלים שמרוויחה בממוצע אישה.

בראיון חגיגי לרגל יום האישה הבינלאומי, מתייחסת עו"ד לאה ופנר, מזכ"ל ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), לפעילותן החשובה של הרופאות בחזית המאבק במגפת הקורונה, חושפת היכן ליבת הבעיות, ומספרת על הדרכים להמשיך לקדם את מעמדן, תדמיתן ושכרן.  

"אני מאחלת לרופאות בישראל שייזכרו בתור היותן רופאות מעולות, בכירות, מנהלות, חוקרות - ולא בשל היותן נשים", אומרת עו"ד ופנר. "אני עדיין מייחלת שכמו רופאים, גם רופאות יצליחו לאזן בין המטלות המשפחתיות שלהן, הקריירה, הקידום מקצועי ושעות הפנאי. אי-אפשר להתעלם מכך שגם בישראל של 2021 עדיין אין חלוקה שווה של הנטל מבחינת אחריות משפחתית. עדיין לא השלמנו את המהפכה החברתית, ולצערנו אין שוויון מבחינת המטלות שנופלות על נשים ביחס לגברים".

אולי הבעיה היא בנשים: רופאות רבות מעדיפות התמחויות בתחומים כמו רפואת משפחה וילדים בהן שעות העבודה קבועות וסדירות, לעומת התמחויות בכירורגיה או באורתופדיה שמצריכות מרחב תמרון גדול יותר?
"טבעי שנשים נמשכות או נאלצות לבחור בהתמחויות שאינן כרוכות בשעות עבודה מסביב לשעון, משום שהן נמצאות בשלב בחיים בו הן רוצות גם להרות ולהקים משפחה. זו בשום אופן איננה עצלנות או חוסר שאפתנות. דווקא בתקופת הקורונה ראינו את התמונה במלואה: כאשר הנשים היו אלה שנשארו עם הילדים בסגר או בבידוד. לו היינו בעיצומה של מהפכה חברתית אמיתית, אפשר היה לצפות מהמדינה שתעניק לנשים תמיכה מוגברת בכלל ובפרט בשנה האחרונה - ותייצר מסגרות תומכות כמו יום לימודים ארוך. אנחנו מתקדמים אט-אט לעבר שינוי התבניות הקבועות, אבל עדיין ישנן בעיות שלא נמצא להן פתרון".

למשל?
"מערכת החינוך עוד לא ממש מותאמת לצרכים של רופאות, כפי שהומחש הלכה למעשה במהלך הקורונה. למרות שרופאות נחשבות למקצוע חיוני בשעת חירום, רבות מהן נאלצו להישאר עם הילדים בסגר בבית, משום שלא הצליחו למצוא סידור הולם. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר במשפחות בהן שני בני הזוג עובדים חיוניים, ואז לא תמיד החלוקה הייתה שוויונית.

"חשוב לי לציין, שכל מקצוע צריך ייצוג זהה ושווה של שני המינים - אם מקצוע אם יהיה רק נשי  או גברי, אנחנו בבעיה. מקצועות הבריאות עוסקים בבני אדם, ולכן אני סבורה שנדרש לשמור על גיוון מגדרי ומגזרי, כי כל אחד מהם מביא עימו ערך מוסף. מעבר לזה, חשוב שמערכת הבריאות תשקף נאמנה את האוכלוסייה שהיא מטפלת בה, כלומר ייצוג שווה והולם גברים ונשים מכל המגזרים".

מה את מציעה לעשות כדי לייצר תמונת מצב מאוזנת יותר?
"כנראה שכדי לעשות שינוי חברתי ומהפכה, צריך תשומת לב מיוחד לנשים, צריך הכוונה - יש שקוראים לזה 'העצמה נשית'. יש מקצועות ברפואה שכבר נוצר בהם איזון בין גברים לנשים, אך יש מקצועות בהם התמונה הפוכה. עדיין יש לנשים חסמים בתחומים שונים, כמו ניהול, מחקר או אקדמיה, שקשה יותר לשלב יחד עם חיי משפחה. אלה תחומים שעדיין צריך להיאבק עליהם - וזאת למרות שכבר פרצנו בשנים האחרונות את תקרת הזכוכית, בזכות מנהלות בתי חולים דוגמת  ד"ר אורנה בלונדהיים, מנהלת המרכז הרפאי "העמק", ד"ר חן שפירא, מנהלת המרכז הרפואי "כרמל", ד"ר אפרת ברון הרלב מנהלת המרכז הרפואי "שניידר", ד"ר ענת אנגל במרכז הרפואי "וולפסון" וד"ר אסנת לב ציון קורח במרכז הרפואי "שמיר" (אסף הרופא).

"אני גאה על כך שגם חלק מהעמדות הבכירות במשרד הבריאות מאוישות על ידי רופאות כדוגמת ד"ר ורד עזרא, ד"ר אסנת לוקסמבורג, ד"ר טל ברגמן ועד לא מזמן ד"ר אורלי ונשטיין, סמנכ"ל חטיבת בתי חולים בשרותי בריאות כללית. יש לנו עוד לאן לשאוף, ובפרט בכל מה שנוגע לפערי השכר שנובעים מהאפשרויות שיש לרופאים גברים לעשות שעות נוספות.

"קושי נוסף הוא בתחום של 'פלו שיפ' והכשרה בחו"ל", מציינת  ופנר. "העתקת המשפחה לחו"ל למספר שנים הרבה יותר נוחה ופשוטה, כשהרופא הוא גבר ובת הזוג היא זו שמתלווה אליו. קצת יותר מסובך לעקור גבר ממקום עבודתו לטובת ההכשרה של בת זוגו. אנחנו עדיין לא נמצאים במקום שוויוני, ובגלל זה רופאות רבות נאלצות לוותר על הזדמנויות ותפקידים בכירים". 

כיצד פועלת הר"י לקידום המהפכה שהזכרת, ולמציאת פתרונות שיאפשרו לרופאות להתקדם בקריירה מבלי לפגוע ברצון להקים משפחה?
"יש לנו בהר"י מגוון כיוונים ופעילויות. בשלב הראשון, קיימת ועדה בראשות פרופ' רבקה כרמי, שמטרתה ללמוד מהם החסמים שעומדים בפני נשים, ואילו פעולות עשויות להתיר אותם ולסייע לרופאות להתפתח ולהתקדם. ישנן שתי דוגמאות שעלו במסגרת עבודת הוועדה ושאנחנו כבר בדרך לפתרונן. היוזמה האחת היא מציאת והקמת מסגרות לילדים בחגים ובחופשות ארוכות. היוזמה השנייה, שהתקבלה על ידי המועצה המדעית, היא לאפשר התמחות בתקן של חצי משרה, ובפרט בהתמחויות על. פירוש הדבר הוא שמבחינת שנים משך ההתמחות אמנם מוכפל, אבל עבור נשים רבות זו בשורה משמעותית שתאפשר להן להתמחות מבלי לוותר על זמן משפחה ופנאי, ותאפשר למלא את הזמן שלהן בצורה יעילה יותר. אנחנו התעקשנו על משרת אם/אב/משפחה לטובת חלוקת נטל שווה - כך יכול הרופא לעבוד פחות שעה במקום אשתו, או מקדמים גם לחופשת לידה לאבות והיד עוד נטויה".

יוזמות נוספות שמקדמת הר"י נוגעות לשיפור התנאים הסוציאליים – בין היתר בדגש על מניעת מצב שבו הארכת חופשת הלידה תיחשב כבעיה – כמו גם הפעלת קורסים ומסגרות של סדנאות משפחתיות להורים ולילדים. "אנחנו כל העת בוחנים אילו מוסדות רפואיים הם 'ווימן פרנדלי'", מוסיפה ופנר. "כלומר מוסדות שמטפחים את הנשים ומשקיעים בהן, בתקווה להביא למצב של תחרות בין מוסדות רפואיים, מי מהם מעסיק יותר רופאות".

"התפקיד שלנו לא מסתכם רק בזה", מדגישה ופנר. "תמיד יש עוד נושאים שצריך לחשוב עליהם ומצריכים גיבוש פתרונות יצירתיים. לא היה קל לשבור את תקרת הזכוכית, וגם עכשיו, לאחר ששברנו אותה, יש עוד דרך ארוכה בדרך לשוויון מלא. זה שלב שקשה יותר לטפל בו, אבל אני אופטימית ומאמינה שמשנה לשנה נראה עוד ועוד שינויים ותמורות".

איך נעודד את הדור הבא של הרופאות בישראל?
"מעבר לבחינת החסמים והסרתם, צריך לעודד ולתמוך בנשים מגיל צעיר, אבל לא משום שהן נשים. כי כנשים, אנחנו לא מבקשות הנחות. כל רופאה רוצה וצריכה לדעת שהיא התקבלה בזכות הכישורים והאיכויות שלה, במיוחד אם היא גם נתקלה במהלך הדרך בקשיים גדולים יותר, לעומת רופא גבר".