צ'רלי קירק, פעיל שמרני אמריקאי בולט, סופר ואיש תקשורת בן 31, נרצח ב-10 בספטמבר 2025 מירי כדור בודד בצווארו. ההתנקשות, שהוגדרה כ"פוליטית", אירעה במהלך אירוע פומבי באוניברסיטת יוטה ואלי (UVU), לעיני קהל של כ-3,000 איש. מותו האלים שם קץ לחייו של דמות מורכבת: אב לשני ילדים, מייסד ארגון הצעירים העוצמתי Turning Point USA (TPUSA), בעל ברית קרוב של הנשיא דונלד טראמפ, ומי שהוגדר על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כ"ידיד אמיץ לב של ישראל".

נסיבות ההתנקשות
כ-20 דקות לאחר תחילת נאומו, בעודו מנהל דיבייט עם הקהל במתכונת "הפריכו את טענתי" ("Prove Me Wrong"), נורתה ירייה בודדת מגג בניין סמוך. סרטונים שהופצו במהירות הראו את קירק אוחז בצווארו בעוד דם פורץ מהפצע. הוא פונה לבית חולים, שם נקבע מותו. האירוע גרר גל גינויים מקיר לקיר במערכת הפוליטית האמריקאית. הנשיא טראמפ ספד לו וכינה אותו "אגדי". ברגע של אירוניה טראגית, קירק נרצח בעודו עוסק בדיון על אלימות בנשק. מילותיו האחרונות, בתשובה לשאלה מהקהל על סטטיסטיקות של ירי המוני, היו: "כולל או לא כולל אלימות כנופיות?".

צילום: shutterstock

האדריכל של תנועת נוער: עלייתו של TPUSA
קירק גדל בפרברי שיקגו והפגין כישרון לאקטיביזם כבר בגיל צעיר. לאחר שנשר מלימודי קולג', הוא ייסד בשנת 2012 את Turning Point USA (TPUSA). משימתו המוצהרת של הארגון היא "לזהות, לחנך, להכשיר ולארגן סטודנטים לקידום עקרונות של חופש, שוק חופשי וממשל מוגבל".

הארגון צמח באופן פנומנלי והפך ל"כוח הדומיננטי בשמרנות הקמפוסים", עם נוכחות ביותר מ-3,500 קמפוסים והכנסות שהגיעו ליותר מ-80 מיליון דולר בשנים 2022-2023. האסטרטגיה של TPUSA התבססה על עימות ישיר ופרובוקטיבי בקמפוסים, וכללה טקטיקות שנויות במחלוקת כמו "רשימת המעקב אחר פרופסורים" (Professor Watchlist), שמטרתה הייתה לחשוף אנשי חינוך שהואשמו ב"תעמולה שמאלנית". האימפריה של קירק כללה זרועות שונות, ביניהן זרוע פוליטית (Turning Point Action), זרוע לגיוס קהילות דתיות (TPUSA Faith), ויוזמה לעידוד אפרו-אמריקאים לעזוב את המפלגה הדמוקרטית (BLEXIT).

הלוחש לצעירים של טראמפ
מערכת היחסים של קירק עם דונלד טראמפ הייתה סימביוטית. קירק, שבתחילת דרכו דגל בשמרנות מסורתית, אימץ במלואו את "המסגרת הלאומית-פופוליסטית" של טראמפ. הוא הפך ל"לוחש לצעירים" של תנועת MAGA, וגייס עבור טראמפ פלח דמוגרפי שהרפובליקנים התקשו בו היסטורית. הקרבה לטראמפ העניקה לקירק גישה חסרת תקדים לכוח, חשיפה תקשורתית ומימון אדיר. הוא היה אורח קבוע בבית הלבן, ואף היה מעורב בבחינת מועמדים לתפקידים בממשל לאחר בחירות 2024. בתמורה, קירק סיפק לטראמפ תנועת נוער מאורגנת ונאמנה, שהעניקה לקמפיין שלו תחושה של תנועת שטח.

מערכת היחסים של קירק עם דונלד טראמפ, התמונה מתוך shutterstock - נוצר בבינה מלאכותית

"ידיד אמיץ לב של ישראל": מערכת יחסים מורכבת
קירק, נוצרי אוונגליסטי, היה תומך נלהב של ישראל, עמדה שהציג כחלק מאמונתו. הוא ביקר בישראל מספר פעמים, הגן עליה בתוקף במלחמתה נגד חמאס, ואמר ב-2019 בירושלים: "אני מאוד פרו-ישראלי... כל חיי הגנתי על ישראל".

מותו עורר תגובות נרחבות בישראל ובקהילה היהודית. ראש הממשלה בנימין נתניהו כינה אותו "ידיד אמיץ לב של ישראל" ש"נרצח על אמירת אמת והגנה על החופש", וחשף כי שוחח עמו שבועיים לפני מותו. ארגונים יהודיים-אמריקאים רבים, כולל הקואליציה היהודית הרפובליקנית (RJC) וארגון ציוני אמריקה (ZOA), פרסמו הודעות הוקרה.

לצד זאת, קירק התמודד עם האשמות חוזרות ונשנות באנטישמיות. הוא טען כי פילנתרופיה יהודית מממנת מוסדות "שמגדלים אנטישמים", וכי יהודים שולטים בתעשיות שונות. הליגה נגד השמצה (ADL) האשימה אותו בקידום "לאומיות נוצרית" ובמתן במה לקיצונים. קירק דחה את ההאשמות בתוקף והציג עצמו כמגן העם היהודי, באומרו: "לאף אדם לא-יהודי בגילי אין רקורד ארוך או ברור יותר של תמיכה בישראל, אהדה לעם היהודי, או התנגדות לאנטישמיות ממני".

לוחם התרבות ואימפריית התקשורת
קירק היה דמות מקטבת ביותר, שהשתמש ברטוריקה רדיקלית כדי לשמור על רלוונטיות. הוא דחה את הפרדת הדת מהמדינה כ"בדיה", כינה את ג'ורג' פלויד "מנוול", טען שחוק זכויות האזרח היה "טעות ענקית", והשמיע הערות שנויות במחלוקת בנושאי מגדר, הגירה ודת. הוא גם היה דמות מפתח בקידום מידע כוזב בנוגע לבחירות 2020 ומגפת הקורונה.

במקביל, הוא בנה אימפריית מדיה שהתחרתה בכלי תקשורת מבוססים, עם פודקאסט פופולרי ("המופע של צ'רלי קירק"), מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, ומספר ספרים שחיבר. הוא מיזג בין דמות הפעיל הפוליטי למשפיען הרשתות החברתיות, ובנה "מותג לייף-סטייל שמרני".

עוד ב-

המשפיען הפרו ישראלי נורה בשידור חי בזמן נאום בארה"ב | צפו

לכתבה המלאה

מורשתו: קדוש מעונה פוליטי
מיד לאחר מותו, החלו תומכיו למסגר אותו כ"קדוש מעונה למען האמת והחופש", שנרצח בשל אמונותיו. עבורם, ההתנקשות בקמפוס היא ההוכחה האולטימטיבית לנרטיב שקידם כל חייו: ששמרנים הם מעמד נרדף הנתון למתקפה אלימה מצד השמאל. מותו האלים צפוי לבצר את מורשתו הפרו-נשק במקום לאתגר אותה, ולהפוך לוויכוח פוליטי ממשי. מותו מבטיח שהשפעתו, והפילוג שהזין, יימשכו זמן רב לאחר לכתו.