עם פטירתו של דן מרגלית ז"ל בגיל 87 (1938-2025) נחתם פרק סוער ומשמעותי בתולדות המדינה. במשך יותר משישה עשורים, מרגלית היה נוכחות מתמדת בצמתים המכריעים של ההיסטוריה הישראלית, לעיתים כמתעד ולעיתים קרובות כזרז לאירועים עצמם. מורשתו היא דיוקן של ניגודים חריפים: מצד אחד, העיתונאי האמיץ שהסקופ שלו הפיל ממשלה והגדיר מחדש את גבולות הכוח של התקשורת. מצד שני, איש ששנותיו האחרונות הוכתמו בצל כבד של האשמות קשות, שהותירו את מורשתו מורכבת ובלתי פתורה.

הסקופ ששינה את ההיסטוריה: פרשת חשבון הדולרים
באביב 1977, דן מרגלית, אז שליח "הארץ" בוושינגטון, פרסם את אחד הסקופים המשפיעים בתולדות המדינה. הוא חשף כי לאה רבין, רעייתו של ראש הממשלה יצחק רבין, החזיקה חשבון בנק בדולרים, עבירה פלילית על פי חוקי המטבע באותה תקופה. כשהתברר שהחשבון משותף לשני בני הזוג, הלחץ הציבורי היה עצום. ב-7 באפריל 1977, הודיע רבין על פרישתו מהתמודדות על ראשות הממשלה, מהלך שתרם באופן משמעותי ל"מהפך" ההיסטורי ולהעלאת הליכוד לשלטון. חשיפה זו הייתה רגע מכונן ששינה את מאזן הכוחות בין התקשורת לממסד. היא הוכיחה, באופן הדרמטי ביותר, שהתקשורת הישראלית לא רק יכולה לבקר את השלטון, אלא גם להפיל אותו.

אדון הזירה: המהפכה הטלוויזיונית של "פופוליטיקה"
אם פרשת הדולרים ביססה את כוחו בעיתונות הכתובה, תוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה" בשנות ה-90 הפכה אותו לאחד האנשים המשפיעים בישראל. התוכנית יצרה זירת התגוששות פוליטית רועשת וכאוטית, ומרגלית ניהל אותה כמנחה דומיננטי ומתסיס. "פופוליטיקה" שינתה את השיח, כשהיא מעניקה עדיפות לעימות ולסאונד-בייט קליט על פני דיון מהותי. היא אילצה פוליטיקאים להפוך לשחקנים והפכה את הפוליטיקה לסוג של בידור המונים. צדה האפל של דינמיקת כוח זו בא לידי ביטוי בהאשמתה של העיתונאית אורלי אזולאי, שטענה כי מרגלית תקף אותה מינית באולפן התוכנית עצמו.

(צילום: פלאש 90/ יוסי אלוני​)

המסע האידיאולוגי: מהשמאל של "הארץ" לימין של "ישראל היום"
מסלול חייו של מרגלית היה גם מסע אידיאולוגי ששיקף תהליכים עמוקים בחברה הישראלית. הוא החל את דרכו בלב הממסד של השמאל-מרכז ב"הארץ", אך חווה "התפכחות", כפי שכינה זאת בספרו, לאחר שתמך בהתנתקות והתחרט על כך. שינוי זה הגיע לשיאו עם הצטרפותו ל"ישראל היום" ב-2007, מהלך שסימל מעבר של איש אליטה ותיקה למרכז כוח תקשורתי חדש בימין. פיטוריו מהעיתון כעבור עשור, שלטענתו היו על רקע הגנת חופש הביטוי, רק חיזקו את תדמיתו כאיש עצמאי שאינו נכנע לקו מפלגתי.

הצל הגדול: ההאשמות שהגדירו את שנותיו האחרונות
באוקטובר 2018, תחקיר "הארץ" הטיל צל כבד ובלתי ניתן להסרה על מורשתו. חמש נשים, רובן עיתונאיות, האשימו אותו בהטרדה ובתקיפה מינית, באירועים שהתרחשו לכאורה כשהיה בשיא כוחו. מרגלית הכחיש את הטענות, טען כי מדובר ב"וויכוח חסר כל סיכוי בעת הזאת ובאווירה הרווחת", והשעה את כל פעילותו העיתונאית. ההאשמות יצרו פרדוקס טרגי בליבת מורשתו: האיש שתהילתו נבנתה על דרישת אחריות מהחזקים, הואשם בניצול כוחו שלו כלפי עמיתות שהיו תלויות בו. הדבר יצר סתירה עמוקה בין מסע הצלב הציבורי שלו למען האמת, לבין הטורפנות הפרטית לכאורה.

מורשת של סתירה: אדריכל פגום של התקשורת הישראלית
דן מרגלית היה מוסד, חלוץ עיתונות חוקרת וממציאן טלוויזיוני ששינה את התרבות. אך סיפורו הוא גם משל אזהרה על כוח, אותן תכונות שהפכו אותו לעיתונאי דגול היו שזורות בהתנהלות שהובילה לחרפתו הציבורית. הוא ייזכר כאדריכל חיוני, משפיע ופגום באופן טרגי של התקשורת הישראלית. אדם שבילה חיים שלמים בחשיפת סודותיהם של אחרים, רק כדי להותיר אחריו צל מטריד ובלתי פתור משלו.

עוד ב-

אבל בתקשורת הישראלית: דן מרגלית נפטר בגיל 87

לכתבה המלאה

מצמרר, מתוך ראיונו האחרון שפורסם רק השבוע עם עמית סגל (צילום מסך חדשות 12)