כל האינטרנט מלא בתכנים של שחר חסון, אחד הסטנדאפיסטים המצליחים בישראל שלא מפסיק לעבוד. היום (שבת), באופן נדיר, זכינו דווקא לגילוי לב חשוף של האיש המצחיק במיוחד הזה.

"מה נסעת לבד?" הוא פותח את הפוסט על הטיול שלו במזרח, "כן ככה אני אוהב לצאת לטיול עם עצמי. עובר תהליך ביומיים הראשונים קצת מתייסר, למה לבד? איזה איש מבעס אתה, ואז אחרי יומיים מתקרבים אני והאיש המבעס הזה, יוצאים לבלות, סרט, ארוחה פוגשים אנשים, היתרון זה שאין הרבה וויכוחים בסוף עושים הכל יחד, ויוצא לפגוש אנשים שלא הכרתי אף פעם ותמיד מפתיע אותי לגלות שרוב האנשים נחמדים."

הקומיקאי והשחקן שלקח קצת ברייק מהעומס ויצא לחופשת חגים, המשיך לתאר את האנשים שפגש בדרך בתאילנד. בהמשך הוא תיאר מה זה בשבילו להיות שם ביום כיפור: "ביום כיפור צמתי.. קצת מוזר שאחרי ארוחה מפסקת במסעדה אני מפסיק לאכול אבל ממשיכים להוציא סביבי מזון, אני תמיד צם לא רק בגלל השנה שעברה אלא גם בשביל השנה הבאה, הצום עבר קל אפילו קצת כעסתי על עצמי, אני תמיד בוכה ביום כיפור והפעם אפילו לא דמעה אחת."
 

"לקראת סוף הצום הלכתי ברגל לחפש מסעדה (מסעדה איטלקית מזון קצת יותר ידידותי)", הוא ממשיך לתאר, "הלכתי ברגל 3 שעות ללא שתיה ללא מזון, מגיע ואין מקום צריך להזמין מקומות מראש, יושב על מדרכה אני גוסס, באה אליי גברת נחמדה שראתה אותי מבועס והסבירה לי שבקצה הרחוב יש עוד מסעדה איטלקית ויותר טובה."

עוד ב-

שחר חסון תחת מתקפה: "עצוב שהשתתפת בבושה הזאת, אכזבת"

לכתבה המלאה

את הפוסט הוא מסיים בתיאור הרגשי, שאנחנו לא רגילים כלל לראות ממנו, "בתיאלנד נכנסתי למקדש מלא פסלים מאוד מוזהבים ענקיים גם מאוד מעניין וגם התחיל פתאום גשם מטורף, ישבתי שם על שטיח אדום עם עוד אנשים שישבו הכי לא נוח שאפשר, מה רע בכיסא אחשיליי? הסתכלתי על הפסלים שלא מסמלים לי שום דבר, פתאום נכנס גבר בן 60 כזה רואים שהוא עובר טיפולים בלי שיער וגבות, ביד שלו שקית שקופה עם שטרות והוא עובר ליד כל פסל שם שטר יורד על הברכיים ומתפלל הסתכלתי עליו בזווית העין ופתאום התחלתי לבכות, תפס אותי לא מוכן, כיסיתי את הפנים עם הקפוצ׳ון ובכיתי, ואוו כמה בכיתי את כל מה שלא בכיתי ביום כיפור, כאילו התחברתי דרך חברת תקשורת אחרת, גלשתי על הוואי פיי שלו, כשיצאתי שמתי שטר בכניסה והתפללתי בשבילו. אני לא מכיר את האיש, אבל אני יודע שרוב האנשים נחמדים."