גם שוטפת מאסטר שף מיכל אנסקי מתרגשת כמו ישראלים רבים היום (שני) לראות את החטופים חוזרים לישראל אחרי יותר משנתיים בשבי החמאס בעזה. בפוסט מרגש שהעלתה לאינסטגרם שלה היא סיפרה על התחושות.

אנסקי העלתה תמונה שלה שוכבת מחייכת וכתבה: ''על המסך נראים פניהם של החוזרים: פנים דקיקות, מאובקות, עיניים ממצמצות של אור שנאבק לצאת מתוך החושך. ובכל הבתים, במספרות, בשווקים, בבתי הכנסת, באולפנים, ובין עלי הזיתים, לב ישראל פועם בפעם הראשונה זה חודשים בקצב אחד ואחיד. אני יושבת כמוכם, מול המסך עם אייל והבנות, הדם שלי רוטט ולא מגזימה, אני מרגישה את האדמה נושמת''.

היא המשיכה וכתבה: ''ואז אני נזכרת במילים מהשיעור האחרון של לוהאריה, על כך שכל שחרור חיצוני מתחיל בשחרור פנימי; והנה, כל העם שלי חווה את זה ברגע זה. הפצע הקולקטיבי שהיה סגור ונמנע מלגעת, נפתח סוף סוף לנגד עיניינו באור. וכשהאור נכנס, מתעוררות איתו התקווה והאחריות, להפוך את הכאב של השנים האחרונות למנוע של יצירה ועשייה בעלת משמעות וערכים. להפוך את “החטופים חזרו” ל-“הילדים שלנו יוצאים לחופשי”.

עוד היה לה חשוב להדגיש: ''לשמור על חופש תודעתי, תזונתי, ערכי. נזכרנו כולנו שאנחנו לא בורג קטן במערכת, שאנחנו כן יכולים להשפיע, בדרך שלנו וליצור שינוי שמתחיל בתוכנו ומתרחב החוצה במציאות כמו אדוה של מים חיים. ברקע אני שומעת את הנשיא טראמפ נואם בכנסת, אף פעם לא מחאתי כפיים כל כך חזק מול המסך, עד שכאבו לי הידיים. בנוסף לכל הדברים האדירים שיש להגיד עליו אני אוסיף שבשבילי הוא סמל לפיצוץ של גבולות התודעה, כשאני רואה אותו יושב בכנסת הצנועה שלנו, אני מדמיינת אותו מחזיק בפטיש אדיר, זה שניפץ לכולנו את תקרת הזכוכית''.

עוד ב-

מיכל אנסקי חושפת לראשונה בגיל 44: ''הייתי בדיכאון, מאוד עצובה''

לכתבה המלאה

לסיום ביקשה אנסקי למסור בשעות האלה: ''אבל בעומק, זו לא ענין פוליטי זו אלכימיה כי גם השפה הישנה, של כוח ומשא ומתן מתמוססת ומתחתיה צומחת שפה חדשה: של אמונה, שיתוף כנה, וראיית המציאות כמרחב פורה לבריאה. ואני אסיים בזה שאם הייתי מצלמת את הלב שלי מבפנים זו הייתה תמונה של עם שלם שנושם בפעם הראשונה את המילה “אפשר”.