עוזי דיין, האלוף במיל' בטור חג מיוחד: "אנחנו אומרים בתפילה: 'מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה...' (מתפילת כל נדרי). זאת המלחמה של הדור שלי. בישראל אפשר לדעת מאיזה דור אתה על ידי זיהוי המלחמה אליה אתה מתכוון באומרך 'המלחמה' ללא תוספת שמה הפרטי. כשסבתא בתיה הייתה אומרת "בזמן המלחמה" ונאנחת, היה ברור שהיא מתכוונת למה שהיא קראה 'המלחמה העולמית השנייה'.

"לאימא מימי שנפטרה לפני שנה 'המלחמה' הייתה אך ורק מלחמת השחרור. אנחנו, ילדי מלחמת העצמאות וקום המדינה, לחמנו כחיילים צעירים במלחמת ששת הימים, כקצינים במלחמת ההתשה וכמג"דים במלחמת לבנון הראשונה אבל התואר 'המלחמה' שמור איתנו למלחמה אחת ויחידה, זו שעיצבה את דמותנו – מלחמת יום הכיפורים.

הלקח העיקרי הכפול של מלחמת יום הכיפורים: אין מסוכן מביטחון עצמי מופרז והישענות על קונספציות שפג תוקפן. ממלחמת ששת הימים לא הפנימו ראשי הצבא והמדינה את מילות התפילה 'על חטא שחטאנו לפניך בעיניים רמות' (קרי, ביוהרה). הלקח - תמיד תמיד היערך למלחמה אפשרית בהתאם ליכולות האויב ולא לפי הערכתך את כוונותיו. יכולות ניתן להעריך נכונה, כוונות ניתן רק לשער.

המדינה כולה כאבה. ניצחנו אבל נכשלנו. כשנכנסנו לא מוכנים לקרב ללא טיפת אמון בדרג העליון (המדיני והצבאי כאחד) אבל אמרנו: 'עכשיו יש לנו מדינה להציל. אח"כ נתחשבן איתם'. לא רק את הקונספציה וההפתעה הבלתי מוצדקת זקפנו לחובתם. מתקפת הנגד  ב-8 באוקטובר נכשלה למרות שלא הייתה כל הפתעה וכוחותיה היו רעננים. הרגשנו שלא הכינו אותנו למלחמה הנכונה – שריון מול חי"ר-נ"ט והגנ"א קטלנית. הלוחמים בהנהגת הקצינים הצעירים והמנוסים יותר ניצחו את המלחמה. אבל במחיר כבד מאד 2,685 הרוגים (כחצי מהם טנקיסטים, כרבע מהם – קצינים), 7,500 פצועים, 301 שבויים. 19,000 ההרוגים, 35,000 הפצועים ו 8,500 השבויים של המצרים והסורים לא ניחמו אותנו כלל.

אנחנו אומרים בתפילה: 'וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם – או למלחמה', היום, 50 שנה אחרי המלחמה המכוננת ההיא, חיוני לחזור ולשנן את לקחיה כיון שעולמנו המזרח תיכוני שרוי במלחמה - מרוץ איראני לפצצה גרעינית, מלחמת טרור והשפעה של מלחמת רוסיה-אוקראינה. 'הסכמי אברהם' הגיעו ממש בזמן – וניפצו סופית את הקונספציה המדינית-ביטחונית של 'רק משא ומתן עם וויתורים (ובפרט לפלסטינים) יביא את השלום שיביא את הביטחון'. עלינו לשמר את הנכסים האסטרטגיים שלנו ולבנות ולהפעיל את הכוח הצבאי על פי היכולות של האויב ולא על פי תקוות שווא והערכות אופטימיות של כוונותיו.
 
"אציין חמישה לקחים 'מהימים ההם לזמן הזה': 

1. הצורך להיות תמיד חזק ונכון לקרב. לא להכיל ולא להבליג, לשאוף לשלום אבל רק מעמדת ניצחון ועם פרטנר שהתייאש מלנצחנו ומוכן לפשרה היסטורית וגם מסוגל לספק את הסחורה.

2. אין מסוכן מביטחון עצמי מופרז – "על חטא שחטאנו לפניך בעיניים רמות" - חטא היוהרה.
.
3. גבולות בני הגנה - לאמונת הלוחם ולטריטוריה חשיבות ראשונה במעלה. עלינו לעמוד על הצורך בגבולות בני הגנה ובפרט, נהר הירדן. רק גבולות כאלה נותנים לכל הסכם את הסיכוי להיות בר קיימא ומונעים את הקלות הבלתי נסבלת של הפרתו. לזכור - אין תחליף ללוחם הנלחם על אדמתו.

עוד ב-

דבקות הלחימה בטרור כמו "מבצע יונתן" זו מורשת יוני נתניהו

לכתבה המלאה

הכותב: אלוף (מיל') עוזי דיין לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המועצה לביטחון לאומי