דעות

האם גזענות נגד החברה הערבית אחרי ה-7 באוקטובר הפכה לגיטימית?

הסתה והגזענות נגד החברה הערבית ונבחריה מחריפות ככל שהבחירות מתקרבות, כשחיבורים פוליטיים הפכו שוב למילת גנאי. דווקא עכשיו נדרש לומר בקול חד וברור: שותפות יהודית-ערבית אינה איום – אלא תנאי לחברה טובה, יציבה וצודקת יותר

ח"כ יאסר חוג'יראת | 12/5/2026 15:30

ח"כ יאסר חוג'יראת (צילום נועם מושקוביץ דוברות הכנסת)

אין ספק, אנחנו עדים לעלייה מדאיגה בהסתה נגד החברה הערבית בכלל ונגד הנהגתה בפרט – זוהי מגמה שהחלה אחרי ה-7 באוקטובר ורק הולכת ומחריפה ככל שמתקרבים לבחירות. הימין הקיצוני מגביר את ההסתה נגד החברה הערבית ונבחרי הציבור שלה, באמצעות אמירות וציוצים גזעניים שמערערים על עצם זכותם של אזרחי המדינה הערבים להיות חלק מהמשחק הפוליטי, ובוודאי להיות שותפים שווים בקואליציה.

בשטחים הכבושים בגדה המערבית, "נערי הגבעות", תוקפים כמעט מדי יום פלסטינים, שורפים בתים, עוקרים עצי זית ופוגעים ברכוש – לעיתים ללא תגובה מספקת מצד רשויות האכיפה. התחושה היא שיש מי שמנסה לגרור את האזור להסלמה רחבה, אולי אף לאינתיפאדה שלישית, שתשמש עילה לפגיעה נוספת בכל סיכוי להסדר מדיני.

במקביל, הרושם הוא שהשר בן גביר מוביל קו דומה גם בתוך היישובים הערביים בישראל. ברבים מהיישובים נהרסו בשנים האחרונות בתים, ובנגב התופעה חריפה עוד יותר: על רקע ההריסות כפרים שלמים עומדים תחת איום – הכול תחת הכותרת של "משילות". לזה מצטרפות העליות החוזרות למסגד אל-אקצא והפרובוקציות שמלבות מתיחות דתית ולאומית. אותה הרוח נמשכת גם בזירה הפוליטית, כאשר חברי כנסת מטעם עוצמה יהודית והציונות הדתית ממשיכים לתקוף את רע"ם ואת העומד בראשה, מנסור עבאס, ולהעמיק עוד יותר את המתח הפוליטי והציבורי.

וכל זה קורה כמעט בלי שנשמע קול ברור של גינוי מצד בנימין נתניהו כלפי שריו. נדמה כי הישרדות הממשלה הפכה למטרה בפני עצמה, גם במחיר של העמקת הקרע בין יהודים לערבים. גם נתניהו עצמו לא עומד מהצד ומנגח את מנסור עבאס ורע"ם, משום שהוא יודע היטב שממשלה חלופית בעתיד עשויה לקום רק באמצעות שותפות עם רע"ם. האירוניה ברורה: אותו מנסור עבאס, שנתניהו עצמו היה מוכן להקים איתו ממשלה, הפך לפתע ל"לא לגיטימי".

אני פונה לאנשים הנורמטיביים בחברה היהודי. אני מאמין שהם הרוב ושרבים מהם אינם משמיעים את קולם: החברה הערבית מהווה כ-20% מאזרחי המדינה. אי אפשר להתייחס אליה כשותף זמני רק כשנוח פוליטית. רק שותפות אמיתית, מלאה ושוויונית בין יהודים לערבים יכולה להבטיח עתיד טוב יותר לכולנו.

אמון הדדי אינו חולשה, הוא תנאי לחיים משותפים. הגיע הזמן שיהיה לגוש השינוי האומץ לומר בפומבי: שותפות עם רע"ם והחברה הערבית היא לא איום על תמיכת האזרחים באותן מפלגות, אלא הזדמנות לבנות חברה טובה, יציבה וצודקת יותר.