דעות

טורקיה, סוריה והכורדים: התרחיש שישראל מעדיפה להתעלם ממנו

בעוד ישראל עסוקה באיראן ובעזה, במזרח התיכון נרקמת מציאות חדשה ודרמטית: הכורדים בטורקיה ובסוריה משנים אסטרטגיה – לא דורשים מדינה, אלא דמוקרטיה ושוויון אזרחי. למי כדאי ללמוד מהכורדים? ולמה בירושלים דווקא מעדיפים שלא לדבר על זה?

אלון ליאל | 10/2/2026 16:50 1

אלון ליאל (צילום ויקיפדיה/ Tali Katzurin)

התקשורת הישראלית נגררת אחר סדר היום שמכתיבות ממשלת ישראל ומערכת הביטחון – איראן בראש כבר כמה שבועות, ועזה ככותרת משנה. בשטח קורים כמובן עוד דברים רבים נוספים, אפילו חשובים, שמשום מה לא מתאים כרגע לממשלה לעסוק בהם. אחד הנושאים שנמצא מתחת לרדאר הוא זה הנוגע לעתיד העם הכורדי.

לפני למעלה משנה קרא המנהיג הכורדי האסור כבר 27 שנה, עבדוללה אוג'אלן, לאנשי המחתרת הכורדית PKK להניח את נשקם. קדמה לאירוע תפנית חדה בעמדתו של הלאומן הטורקי הוותיק, דוולט באחצ'לי, שקרא להסכם טורקי-כורדי. על פי המסתמן, כשנה לאחר תחילת השיחות, המחתרת הכורדית אכן הניחה את נשקה ושיחות שלום רציניות ומשמעותיות מתנהלות בין ממשלת טורקיה למיעוט הכורדי שבשטחה – ומדובר, רק נבהיר, בלמעלה מ-20% מהאוכלוסייה.

השיחות עצמן לא עוסקות בעצמאות כורדית, או באוטונומיה. למעשה, אין להן כל היבט טריטוריאלי. הן עוסקות במתן שוויון אזרחי ותרבותי מלא למיעוט הכורדי, או לפי הגדרת המנהיגים הכורדים עצמם בדמוקרטיזציה של טורקיה. אם יושג הסכם, טורקיה תהיה דמוקרטית יותר והכורדים בתמורה יוותרו על שאיפותיהם הלאומיות.

כמובן שלשיחות המתנהלות כעת בין טורקיה לכורדים שבשטחה, בתמיכת המנהיגים הכורדים בעיראק ובאיראן, יש השלכות משמעותיות גם על הכורדים בצפון סוריה. כבר במרץ 2025 נחתם הסכם בין השליט החדש של סוריה, אחמד א-שרע, לבין המיעוט הכורדי שבצפון המדינה – הסכם שבמבחן השטח לא ממש צלח.

עתה, בעקבות התייצבות השיחות בטורקיה והתמיכה האמריקנית בא-שרע, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים על בסיס העקרונות שמנחים את השיחות באנקרה: המיעוט הכורדי יוותר על שאיפותיו הלאומיות והטריטוריאליות וישתלב בתוך סוריה הריבונית, כשהוא ממזג את כוחות הביטחון שלו אל תוך צבא סוריה. בתמורה יקבל המיעוט הכורדי דמוקרטיזציה של המדינה – היינו, אזרחות ושוויון זכויות מלא, כולל בתחום התרבות והשפה.

האמריקנים כמובן ברקע וספק אם כל זה היה קורה בלעדיהם. התקשורת הבינלאומית מכנה זאת באחרונה "הנטישה האמריקנית של הכורדים". הנשיא דונלד טראמפ מיטיב עם שני המנהיגים החביבים עליו: רג'פ טאיפ ארדואן וא-שרע, ושואף לקבל בתמורה סוריה יציבה יותר בחסות ביטחונית של טורקיה.

למי שתוהה מה לכל זה ולנו, חשוב להסביר: ישראל מאוד לא אוהבת את ההתפתחויות הללו – הן אלו שבתוך טורקיה והן אלו שבתוך סוריה. חיזוקם של ארדואן וא-שרע – כמו גם של טורקיה וסוריה – נראה כרגע לא טוב למדינת ישראל, ומכיוון שאינו מצטלם טוב – ולכן גם אינו מגיע לכותרות.

עם זאת, עיון מעמיק יותר במתרחש מציג תמונה מאוד רלוונטית לישראל דווקא מכיוון אחר – הוויתור של העם הכורדי (כ-32 מיליון איש) על שאיפותיו הטריטוריאליות, הופך את הכורדים לדומים יותר לדרוזים באופיים הלאומי. מיעוטים כורדים בתוך 4 מדינות שונות (טורקיה, איראן, עיראק וסוריה) שישתלבו בהן בסופו של דבר, תוך קבלת שוויון אזרחי ותרבותי מלא. הכורדים רואים בכך תהליך דמוקרטיזציה של המדינות המארחות, שיהיה בפירוש הישג שלהם.

מה כל זה אומר לגבי העם הפלסטיני? האם בשיחות בין ישראל לבין הפלסטינים בעתיד עשוי לקרות דבר דומה? האם מה שנראה לישראל כרגע מדאיג ביותר – השתלבות הכורדים בתוך טורקיה ובתוך סוריה ללא תביעות טריטוריאליות, לא ישליך בעתיד גם על העם הפלסטיני? ואם אכן כך יקרה, זה עשוי דווקא למצוא חן בעיניה של ממשלת הימין הישראלית?

מה שבשלב זה בטוח, הוא שבמקום לראות את התמונה הרחבה אנחנו עוסקים כרגע באופן אובססיבי באיראן ובחמאס, מבלי להסתכל לצדדים.

עוד ב-

פצעים שקופים במבחן המדינה: מחדל הטיפול בנפגעי הנפש

לכתבה המלאה

*הכותב, אלון ליאל, הוא חוקר יחסים בינלאומיים ודיפלומט ישראלי. כיהן בין היתר כמנכ"ל משרד החוץ וכמנכ"ל משרד הכלכלה והתכנון , שימש כממונה על היחסים בשגרירות ישראל בטורקיה וכשגריר בדרום אפריקה. ליאל הוא מחבר הספרים "דמו אסלאם – משטר חדש בתורכיה", ו"וכיתתו – קפריסין, אירלנד דרום אפריקה", בהוצאת הקיבוץ המאוחד.