במציאות אחרת, לא היינו מתעסקים בבחירות עכשיו. היינו מתמקדים רק בהכנה להתחממות אפשרית בצפון, תמיכה בחיילים שבחזית, במשפחות המילואים, בשיקום הפצועים ובחיבוק למשפחות החטופים. אך במציאות הנוכחית יש בחירות לרשויות המקומיות. וכבר הבנו כי ברגע האמת, בשעת ה-ש העומדים בראש הרשויות הם והן האחראיים כמעט הבלעדיים על ניהול החירום בערים ובישובים.  

אותן בחירות, המרגישות מעט לא נוח בבטן, הן בעצם תמצית הדמוקרטיה. הבוחר והבוחרת מקבלים חזרה את זכות ההחלטה, ואם מרוצים נוכל אנו נבחרי הציבור להמשיך לקדנציה נוספת.

מהי אותה רשימת קריטריונים על פיה כדאי להצביע כעת? יהיה זה לא אובייקטיבי מצדי להמליץ, כיוון ואני בעצמי מבקש את אמון תושבי הרצליה עירי לקדנציה נוספת. אוכל רק לפרוס מניסיוני ולומר: הצביעו מהראש ומן הלב.

הראש - הבנת המורכבות, הניסיון הנדרש דווקא בעת הזו בה ראשי ערים הם גם מנהלי חדרי לחימה, אמונים על סוגיות חזית ועורף גם יחד.  דווקא עכשיו אנו מבינים כי ניהול ציבורי זהו מקצוע והניסיון הינו קריטי. זה לא הזמן לקחת צ'אנסים עם שפני ניסיון על חשבון בטחון הציבור.

הלב - הוא המצפן הערכי, ואין מדובר במצפן מפלגתי. תפקיד ראש העירייה הוא  ההפך הגמור מפקידותי. ראש עיר אינו רק נציגו של "מחנה" כזה או אחר. ראש עיר חייב להיות דמות מאחדת, רגישה אשר דלתו וליבו פתוחים לכל אוכלוסיות העיר, וזאת מבלי לוותר על ערכי היסוד. כשהקמתי בהרצליה את רשימת המחנה הממלכתי, בתמיכת רא"ל במיל בני גנץ ורא"ל במיל גדי איזנקוט, ידעתי כי אלו בדיוק הערכים עליהם אני אשמור בהרצליה.

ההרצליינים אותם אני מכיר היטב הם אנשים גאים. ויש להם בהחלט במה להתגאות. הם גם האנשים עם הלב הכי גדול בעולם. ואת זה אומר אחד שיודע. הבחירות המקומיות מצליחות לעיתים להציף חששות ופחדים אשר ביום יום אינם באים לידי ביטוי בעיר כלל וכלל. הם לא צפים סתם. בכל בחירות ישנם מועמדים אשר בוחרים לתדלק את המכונה בכדי שהתושב יבחר בחירה מתוך פחד, ולא מתוך תקווה ועל הדרך גם יחשוש מציבור שונה ממנו הגר בעיר. אך אלו אינן בחירות רגילות.

החברה הישראלית, מאז  השבת השחורה, השתנתה ופחד הוא כבר ממש לא תכנית פעולה. גם הפוליטיקה הארצית מראה בבירור כי הציבור סולד מקולות קיצוניים, מ"מחנות מפלגים" ומביע הערכה דווקא למנהיגים אשר אינם חושש לבצע את תפקידם המקצועי, אך במקביל להקפיד גם על איחוד ומתינות השייח.  

מתינות ממלכתית היא אינה חולשה. הממלכתיות היא עיקשת וחזקה דווקא בגלל שהיא עומדת איתנה מול קולות המנסים לפורר אותה. רק מנהיגים מסוג זה יצליחו לצלוח את המשברים המדיניים, הביטחוניים והחברתיים העומדים לפתחנו ולגרום לכל תושב ותושבת בעירם להרגיש כי רואים אותם ואת השקפת עולמם. זו העת לבחור במנהיגות ערכית, מקצועית, שהניצחון איננו הדבר החשוב ביותר מבחינתה, כי אם הדרך, הטיפול בפרט, וראיה בכל חלקי החברה כשלם הזקוק לטיפולה. זו העת למנהיגות מאחדת, שתדע להכין אותנו לאתגרי השעה, ותסייע בהליך הריפוי שכולנו נזקקים לו.

עוד ב-

"יחד ננצח"? דור הניצחון רוצה מודל מאחד ולא מפלג

לכתבה המלאה

הכותב: משה פדלון, ראש העיר הרצליה