שמע פיניש לאמא של חברה שלי שעלתה מרוסיה היו חוברות שהיתה מקבל מהחברות שלה מבריה"מ של אז, לעתון אחד קראו פרבדה, לשני אוגניוק, שני העתונים האלה היו נורא אופטימיים, ציירו שם את החיים בצבעים, ילדות עם צמות וסרטים בשיער, מחזיקות זרי פרחים צבעוניים עם חיוכים מלאכיים מגישות לחברי הפוליביורו ולשליט העליון כאות תודה, שמעת על כפרי פוטיומקין פיניש, המון אופטימיות ורודה ונהדרת שממש היה בא לך פשוט לחזור לחיק בריה"מ הסובייטית, בעוד שהמציאות היתה אפורה ועצובה, אבל אוגניוק ופרבדה ובכפרי פוטיומקין היו אופטימיים. אולי צריך לשאול את תושבי הצפון על אופטימיות? את אלה שאיבדו את ביתם וצריכים להתחיל הכל מחדש ולעמוד להלחם מול ביורקרטיה שאל אותם על אופטימיות, את חבריך הפרילנסרים והעצמאיים שעדיין אין להם תזרים מזומנים כדי להחזיק את ראשם מעל המים, אח איזו קיטנה. כן מלחמה הוליווד, שאל את פגועי הנפש הלומי הקרב על מלחמת הוליווד , את משפחות השכול על ההוליווד. בטח שאתה אופטימי שהמשכורת שלך רצה לבנק , לא אין לך צורך לשבת בסלון, אתה מסודר, אז אתה אופטימי, מלחמה היא לא הוליווד, אם היא הוליווד לך תתגייס סרט זה המקצוע ש