אלול הוא ברומטר יהודי, באמצעותו אפשר למדוד את השינוי הדרמטי שעובר עם ישראל ביחסו עם אלוקיו במשך הזמן, ביחסים אין אף פעם מצב סטטי, ואלול מבטא זאת טוב יותר מכל מדד אחר.

בעבר, נהגו לומר שראשי התיבות של חודש אלול הם 'אוי לי ואבוי לי'. זה היה חודש המבשר את בוא הלחץ והפחד מפני האיום ששמו אלוקים. התחושה המאיימת הזאת יצאה מחוץ לבתי הכנסת וחלחלה אפילו למי שלא דרך בהן בחייו, הצצה לאורח המחשבה הזה אפשר לקבל משירו של אברהם חלפי 'סתיו יהודי' המתאר כיצד "רמזי אלול" מעירות בו את "הציפורים שורקות העצב".

אלוקים איננו איום, הוא צריך להיות התקווה, וכך נולד אלול מסביר הפנים. זה החל בתורת הקבלה שמעטים נחשפו אליה, והפך לנחלת הכלל כאשר תורת החסידות הדהדה את המסר שאלול הוא ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי".

הרבה שמות יש לקב"ה, חלקם מתארים עוצמה חלקם חמלה ויש גם קודים אלוקיים שסודם ידוע למעטים. כינויי אהבה כלפי הבורא הם לא משהו שאנחנו משתמשים בו ביום יום. אולי חבל שכך, אבל זהו המוטו של אלול. לא בורא, לא מושל, לא מלך מלכי המלכים - אהוב. 

אלול הוא גם ראשי תיבות "איש לרעהו ומתנות לאביונים". רוצה לומר, אם אתה רוצה ליהנות מחסדיו של הבורא, חובה עליך להתחיל בעשיית חסד עם הזולת. אלול של היום הוא לא אלול של פעם.

עוד ב-

לקראת השבת: על הפעם היחידה שמשה הזמין את אלוקים לשיחה

לכתבה המלאה

הציפורים כבר לא שורקות עצב, הוא הפך לאלול של אהבה, וטוב שכך. שלא נתבלבל, הוא עדיין מחייב אותנו. אהבה היא כמו שטר שצריכים לפרוע אותו, ואולי זו הסיבה שאלול הוא חודש שלם. לוקח זמן לעכל אהבה, להפנים אותה. מחודש מפחיד, הפך אלול לירח דבש.