אחת הרעות החולות המלוות את המושבים מזה שנים היא ריבוי סכסוכי הירושה סביב נחלות חקלאיות. מאחר שהחוק מאפשר להוריש את הנחלה רק לילד אחד, המשפחה כולה מוצאת את עצמה לא פעם במרכזו של מוקד נפיץ: הורים שלא הסדירו בחייהם את סוגיית הבן הממשיך, ילדים שמגלים כי לא הושארה כלל צוואה וחשים מקופחים, או מצבים שבהם דווקא קיימת צוואה - אך היא מפלה באופן בולט בין האחים ומעדיפה ילד אחד על פני האחרים. כך, שוב ושוב, נחלה אחת הופכת לשדה קרב רגשי ומשפטי שמטלטל משפחות שלמות.

מה בעצם קובע החוק? האם בהכרח יועדף אח אחד על פני אחיו? ובהיעדר צוואה, האם האח האמיד יותר יוכל פשוט לרכוש את חלקיהם של יתר היורשים ולהישאר לבדו בנחלה? האם עצם המגורים במשק מקנים יתרון על פני אחים שחיים רחוק, והאם טיפול בהורים לאורך שנים יוצר עדיפות משפטית או כלכלית בחלוקת ירושת ההורים? על שאלות אלו ואחרות משיבה עורכת הדין ליאור מנדלסון שור, המתמחה בדיני מושבים וקיבוצים.

ההורים לא השאירו צוואה והילדים נגררים לסכסוך קשה
לדברי עורכת הדין מנדלסון שור, המסגרת החוקית המסדירה את הזכויות בנחלות במושבים היא מורכבת ורבת־פנים, ובפועל - היעדר צוואה הוא פעמים רבות מתכון ודאי להתלקחות בין אחים. לדבריה, למרות חשיבותה, עריכת צוואה איננה נוהג רווח מספיק בקרב הורים מבוגרים, ועם פטירתם נותר חלל משפטי ורגשי שמוביל לא אחת לסכסוך עמוק.

כך אירע גם במשפחה ל' שפנתה אליה לאחר פטירת ההורים, שלא הותירו אחריהם צוואה ולא מינו בן ממשיך. שניים מארבעת האחים הביעו רצון להמשיך ולהפעיל את הנחלה, וכל אחד מהם הציע לרכוש משלושת האחים האחרים את חלקם. לשני האחים המתחרים על המשק הייתה יכולת כלכלית מלאה לבצע את הרכישה, ושניהם טענו כי הם המתאימים ביותר לשאת באחריות ולהמשיך את המורשת המשפחתית.

מדובר בסוגיה קשה, אך לא נדירה, אומרת עו"ד מנדלסון שור. לדבריה, החוק מתייחס אמנם ליכולת כלכלית, אך זהו אינו המרכיב היחידי הנשקל בשאלה למי תימסר הנחלה. לדבריה, החוק בישראל קובע כי כאשר העיזבון כולל משק חקלאי - יש להעדיף כי יורש אחד יחזיק במשק בשלמותו, תוך פיצוי שאר היורשים". הבחירה אינה בהכרח תחרות כספית: "בבחירת היורש הממשיך לא מדובר רק בשאלה מי מציע את המחיר הגבוה ביותר, אלא מי מבין היורשים הוא המתאים ביותר להמשיך ולהחזיק במשק".

לאורך השנים קבעו בתי המשפט שלל קריטריונים, וביניהם: זיקה לחקלאות ולעבודה במשק, מגורים בפועל בנחלה לפני פטירת ההורים, תרומה לנחלה במהלך השנים באמצעות תחזוקה, עבודה, גידולים וטיפול בחיות, וכן העדפת ההורים ועמדתם, אם הייתה עמדה כזו, גם אם לא עוגנה בצוואה. "חשוב להבין שבהיעדר צוואה וכאשר הליך הבן הממשיך לא הושלם כחוק לפני מות ההורים, יברר בית המשפט האם במהלך החיים ההורים הביעו עמדה כלשהי לגבי זהות הממשיך. במקרים כאלה לעיתים בתי המשפט ייתנו להעדפה כזו משקל לא מבוטל", מסבירה עו"ד מנדלסון שור.

לדבריה, במקרה נדיר שבו אין עדיפות לאחד מהאחים, בית המשפט יהיה רשאי לבצע התמכרות ביניהם, בצורת מכרז. "ככל והצדדים לא יגיעו להסכמות ולא יבחר יורש אחד, אזי תוצא הנחלה למכירה, והכספים יחולקו על פי דין בין היורשים. לאחר שבני משפחת ל' התייעצו עימה, החליטו האחים לא להיגרר למאבקים משפטיים ארוכים ויקרים, והחליטו יחדיו על הבן שיירש את הנחלה ויטפל בה, תוך פיצוי יתר היורשים על חלקם בירושה.

האם שנות הטיפול בהורים ירדו לטימיון?
בני משפחת ש' ממושב בדרום, הגיעו לפני כשנה למשרדה של עו"ד מנדלסון שור עם דילמה מורכבת לא פחות. במקרה זה דווקא נרשמה צוואה מפורשת, אך ההורים לא השלימו את תהליך רישום הבן הממשיך. חשיפת הצוואה עוררה התנגדות עזה מצד אח נוסף, שראה את עצמו כמי שימשיך להחזיק בנחלה ולהפעיל אותה כמשק חקלאי. לאחר מאמצים רבים, הגיעו הניצים יחד לייעוץ. האח המתנגד טען כי במשך שנים השקיע כספים רבים ברפת המשפחתית, הקים מבנה ששירת את המשק, למרות שלא נבנה כחוק, וטיפל באופן רציף באם המשפחה, אליה היה קרוב מיתר הילדים, עד יומה האחרון. לדבריו, שלושת רכיבי תרומתו מהווים הוכחה מוחצת לכך שהוא זה שאמור לרשת את הנחלה.

לדברי עו"ד מנדלסון שור, להשקעה במשק, ללא קשר לגודלה, לא יוצרת לבדה סיבה מספקת לבעלות. לדבריה, השקעה כזו בהחלט מקימה זכאות לפיצוי. לדבריה, פיצוי כספי, שיתבטא בחלקו של האח המתנגד וחלקם של היורשים האחרים, ייבחן על פי פרמטרים של היקף ההשקעה, מקור הכסף, ידיעת יתרת האחים והסכמתם להשקעה, והאם ההשקעה הובילה לאיזושהי השבחה או יתרון למשק. לדבריה, כאשר מוכחת השבחה, על יתר היורשים לפצות את האח שתרם לה, ולהגדיל את חלקו בירושה, אך אין הדבר אומר שהוא זה שיזכה בנחלה.

לגבי הקמת מבנים בלתי חוקיים, הנושא מורכב. "במקרה כזה יהיה צורך לבחון האם ניתן להסדיר את המבנה כחוק או לא. ככל ולא ניתן יהיה להפוך אותו לחוקי, יידרש האח שהקים אותו להורסו". לדבריה, "היורש שביצע את ההשקעה במבנה הלא חוקי יוכל אולי לבקש חלק מהעלויות חזרה מיתר היורשים, אך בכל מקרה, הוא גם זה שיידרש לממן את הריסת המבנה, וייתכן אף שהוא עלול להידרש לשלם קנסות, אם יושתו על המשק, בגין קיום מבנה לא חוקי זה".

האם טיפול בהורים בכלל יכול להימדד כספית?
כזכור, אותו אח מתנגד, טען גם לטיפול באם בשנותיה האחרונות. לדברי עו"ד מנדלסון שור, בתי המשפט בישראל לא מעניקים לילד שטיפל בהוריו את הזכות לרשת את הנחלה, אך בהחלט משלבים את הטיפול כחלק מהשיקולים לקביעת צדק חלוקתי בין היורשים. לדבריה, ניתן בהחלט לכמת את עלות שעות הטיפול שהושקעו בהורים, על ידי השוואתם לעלות טיפול חלופי שנחסך מההורים, למשל חיסכון במימון מטפלת צמודה.

גם העבודה בפועל במשק החקלאי אינה מקנה לילד העובד מינוי אוטומטי כבן ממשיך, אך לדברי עורכת הדין מנדלסון שור, יש לה משקל ממשי בחלוקת העיזבון. עבודתו של אחד הילדים במשק, לאורך שנים ולעיתים במקום תעסוקה חיצונית, ניתנת לתרגום לכסף – וחישובה מתבצע על בסיס עלות שעת עבודה של עובד שכיר בענף החקלאי הרלוונטי. הערכה זו מצטרפת לחלקו של אותו אח בעת חלוקת נכסי ההורים, ומשקפת את תרומתו הממשית לתפעול ולהחזקת המשק במהלך השנים.

בסיום המפגש הובילה מנדלסון שור את המשפחת ש' לפתרון מאוזן: פיצוי על השקעות חוקיות שהשביחו את המשק, התעלמות מהמבנה הבלתי חוקי, ופיצוי נוסף בגין הטיפול באם לפי החיסכון שנוצר למשפחה. הצוואה כובדה והבן הממשיך רכש את חלקם של יתר האחים.

הבת סירבה להתפנות
מעבר לקביעת היורש, בנחלות רבות מתעוררת בעיה של מגורי אחים בנחלה שאמורה לעבור בירושה, כולל לפעמים פלישות של אחים לנחלת ההורים, בלי שאלה יכולים או רוצים להתנגד לכך. לדברי עו"ד מנדלסון שור פנתה אליה לאחרונה משפחה בה האחים נתקלו בבעיה קשה מסוג זה: הבת, שהתגוררה בנחלה שנים רבות עם בעלה וילדיה, סירבה להתפנות כאשר הבן הממשיך ביקש לממש את זכאותו. אותה בת טענה שמעמדה כמי שגרה במשק תקופה כה ארוכה, ושסייעה להוריה כמעט בכל עניין, מקנה לה זכות מגורים קבועה כדיירת מוגנת.

לדברי עו"ד מנדלסון שור, מגורים בנחלה כשלעצמם אינם יוצרים זכות לדיירות מוגנת ואף לא זכות ירושה כלשהי. עם זאת, היא מדגישה כי למגורים ממושכים יש השלכות אחרות, המשפיעות על ההסדר בין האחים: הבטחות שניתנו לאורך השנים, הסתמכות בפועל של אותה ילדה על זכותה למגורים לאורך שנים, והשקעות שבוצעו מצדה בנחלה מבחינת בנייה והשבחה - כל אלה נכנסים אל תוך בחינת האיזון המשפטי הנדרש בעת חלוקת הזכויות במשק.

כשהבת ניסתה לטעון שהעזרה להורים מזכה בזכות מגורים, מנדלסון שור חזרה על העיקרון שהציגה במקרה אחר: טיפול יכול להוות שיקול של צדק חלוקתי, אך לא יוצר זכות מגורים קניינית. לדבריה של עו״ד מנדלסון שור, עצם המגורים הארוכים במשק אינם מקנים זכות ירושה כאשר לבת אין יכולת כלכלית לרכוש את חלקם של שאר האחים, וכאשר אין לה עדיפות מקצועית או מעשית בהפעלת המשק. במצב כזה, גם אם חיה בנחלה שנים ארוכות וגידלה בה את משפחתה, אין לה זכות לרשת את המשק, ובסופו של דבר תידרש להתפנות ולמצוא מגורים חלופיים.

עוד ב-

המדינה שיווקה קרקעות לדירה בהנחה בחינם - אף אחד לא לקח

לכתבה המלאה

כך בדיוק אירע במשפחה שפנתה אליה: לאחר בחינת נסיבות השנים, תרומת הבת להשבחת הנחלה, הטיפול בהורים והסתמכותה על מגורים לאורך שנים במקום, הומלץ לה לפנות את המשק לטובת הבן הממשיך שנקבע בצוואת ההורים. וכך היה. האחות קיבלה פיצוי המשקף את תרומתה והתקופה שבה חיה ופעלה במשק, והבן הממשיך קיבל לידיו את הנחלה והמשיך בהפעלת המשק החקלאי בהתאם לרצון הוריו.