בידיעה קצרה, שכמעט חלפה מתחת לרדאר הציבורי, פרסם לאחרונה אתר Ynet כי נפתלי בנט הקים כוורת יועצים שתכין עבורו את תוכנית "היום שאחרי הבחירות". נדמה כי מאחורי הכותרת התמימה מסתתרת אמירה עמוקה בהרבה: אמור לי מי הם חבריך — ואומר לך מי אתה.

והנה, בראש הצוות הכלכלי שמינה בנט ניצב גדי לסין, לשעבר נשיא ומנכ"ל קבוצת המזון שטראוס (2009–2018), אחד מהמונופולים הגדולים והמשפיעים במשק הישראלי. לצדו הציב בנט את עו"ד מיכל הלפרין, שכיהנה כראשת רשות התחרות בין השנים 2016–2021, וכיום מכהנת כדירקטורית בבנק הפועלים. נער הייתי וגם גדלתי אך עזות מצח כה חצופה לא ראיתי מימי. אם ניתן היה לבחור שני אנשים שמסמלים יותר מכל את עליית יוקר המחיה במדינת ישראל בעשור ומחצה האחרונים הרי שני אלה היו מועמדים בכירים. לא משום שהאנשים אינם מנוסים, אלא מפני שהם מזוהים עם תקופה ועם מדיניות שחוללה אסון של ממש על הציבור הישראלי.

בתקופת כהונתו של לסין, הייתה קבוצת שטראוס חלק משמעותי מענף המזון שבו נרשמו עליות מחירים עקב מבנה ריכוזי ויחסי כוח משמעותיים מול הצרכנים. בדוחות ובביקורות ציבוריות שונות עלה כי פערי המחירים בין ישראל לאירופה התרחבו עד לרמה של כ-51% בממוצע — נתון שהפך לסמל של אטימות והון שלטון עבור הציבור. אמנם אין טענה שלסין עצמו פעל חלילה בניגוד לחוק, אך עבור רבים הוא מייצג תקופה שבה חברות גדולות במשק נהנו וממשיכות ליהנות משיעורי רווחיות גבוהים ובלתי מוצדקים, בעוד הצרכן הישראלי נושא בעול יוקר מחיה שמחריף משנה לשנה.

למרבה הצער, החגיגה של המונופולים, היבואנים והבנקים נעשתה בעזרתה האדיבה של השותפה השנייה לצוות בנט 2026, הגברת מיכל הלפרין. זו תרמה אולי יותר מכל פקיד ציבור אחר בתקופה זו ליוקר המחיה. בין היתר, היא זו שעמדה מאחורי אי אכיפת החוק האוסר על מונופולים לגבות מחירים מופרזים. חמור לא פחות, היא נטלה חלק מרכזי ברתימת בית המשפט העליון לרוקן את החוק מתוכן ולבטלו הלכה למעשה משעה שתביעות ייצוגיות (כולל תביעה שאני אישית הגשתי נגד תנובה) עמדו לזכות על בסיס החוק שהיא סרבה לאכוף. אין פלא שבנק הפועלים מצא בה מועמדת נפלאה לכהן בדירקטוריון שלו. לא מיותר לציין כי בתקופת כהונתה בוצעו ללא הפרעה שלושה מיזוגים בתחום הבנקאות שסייעו רבות לגידול ברווחיות הבנקאית מאז ועד היום.

מעבר לעליית יוקר המחיה, התוצאה הציבורית המוחשית הייתה תחושה של התמסמסות מוחלטת של המאבק ביוקר המחיה ואמון של רבים כי הפוליטיקאים מכרו אותנו לבעלי ההון — תחושה שהעמיקה את משבר האמון בין הציבור לבין הממשלה ובתי המשפט. משבר אמון שפוגע לדעתי אנושות בדמוקרטיה הישראלית.

"חתולים שישמרו על החלב" — מה מלמדת בחירת בנט?
המינוי של שני בעלי תפקידים, שנטלו חלק מרכזי באסון יוקר המחיה שהתחולל בשני העשורים האחרונים, לתכנן את עתידנו הכלכלי מעיד יותר מכל דבר אחר על שני דברים. תחילה, עד כמה הפוליטיקאים חברו להון שלטון ועד כמה הם שותפים למאמצים להעלות עוד ועוד את יוקר המחיה ולעשוק עד הקצה את אזרחי ישראל. והפעם בלי בושה, בלי להסתתר, ישר מהמקפצה.

יתרה מכך, השקט התקשורתי שהתקבל סביב הודעה זו מקומם לא פחות. אף עיתונאי צדיק אחד בסדום התקשורתי לא מצא לנכון לשאול את בנט מספר שאלות מתבקשות: מדוע דווקא אנשים אלו נבחרו? מהו הניסיון שהם מביאים שיכול להיטיב עם הציבור הרחב? כיצד יבטיחו שהעתיד הכלכלי של ישראל לא יושפע מאותם כשלים שנצרבו בתודעה הציבורית? והאם כך אתה מתכוון לשקם את אמון הציבור בפוליטיקה הרקובה שלנו? ואין פלא, לשתיקת הכבשים של התקשורת. ההון שלטון בישראל כבר מזמן השתלט על מרבית התקשורת המסחרית שהפכה לכלי במלחמתם של המונופולים, היבואנים הבלעדיים והבנקים בציבור הישראלי.

עוד ב-

הריבית החלה לרדת אך הקלה לאזרחים לא צפויה בשנה הבאה | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו