המלחמה המתמשכת שימשה תירוץ למימוש תוכניות עתיקות יומין של פקידי האוצר להעלאות מיסים שיכבידו עוד את הנטל על שכירים אמידים, עצמאים וחברות קטנות. זאת, בשעה שחוסר היעילות התקציבית נמשך, הכספים הקואליציוניים גברו והטבות המס לחברות הגדולות לא פחתו ולו באופן זמני. זו מדיניותו הוותיקה של משרד האוצר, לעוות את המשק לטובת חברות גדולות, מונופולים ובנקים על חשבון השכירים והעסקים הקטנים. בעודנו מתקרבים לסוף השנה עומדים להכות בחברות הקטנות שלוש גזירות שונות שחוקקו מוקדם יותר השנה.

ראשית, תיקון חקיקה החל על חברת מעטים בלבד (היינו חברה שמספר בעלי מניותיה הוא חמישה ומטה) לחלק בכפיה חמישה אחוזים (והחל מהשנה הבאה ששה אחוזים) מהונה העצמי וכך לשלם מס על הדיבידנד בנוסף על מס החברות הרגיל. אפליה זו לא חלה על חברות גדולות שלהן לרוב מספר גדול יותר מחמישה בעלי מניות. במילים אחרות, פקידי משרד האוצר שוב "חכמים" על החברות הקטנות שממילא אין בכוונתם לעבוד בהן לאחר סיום תפקידם הציבורי.

שנית, חברות מעטים אשר שיעור הרווחיות מהן גבוה מ-25% מהמחזור (וזהו המצב כמעט בכל חברה שהשירות שהיא נותנת הוא שירות מקצועי של בעלי החברה) יחויבו לזקוף את הרווח העולה על 25% כהכנסה מיגיעה אישית החייבת במס הכנסה במקום כרווח של החברה החב במס חברות בלבד. במילים אחרות, לאחר שכפו בסעיף הקודם חלוקת דיבידנדים אוכף בסעיף זה האוצר חלוקת שכר כפויה.

המשמעות של מצרף שני הסעיפים הראשונים הוא שכמעט כל הרווח השוטף של חברת המעטים שבעליה נותנים שירותים מקצועיים הופך להיות חייב במס של 50%.

שלישית, הגדלת מס היסף ל-5% על הכנסות מהון, לרבות על הדיבידנד שחולק כאמור בכפיה בסעיף הראשון לעיל. כך למעשה יחצה שיעור המס את רף ה-50%.

על מנת שהחברות יספיקו להיערך לדרישות החוק יהיה עליהן לחלק את השכר והדיבידנדים הכפויים עד סוף השנה. מעבר לעליית נטל המס הכבדה שתוארה, משמעות חלוקת הדיבידנד והשכר הכפויים היא שרמת ההון שיכולה לשמש את החברות לביצוע השקעות צנחה. לפיכך, חברות אלה (או בעליהן ברמה הפרטית) שירצו לבצע השקעות יאלצו להישען באופן רב יותר על אשראי בנקאי. בקיצור ולעניין, יזמים, עצמאים ובעלי חברות קטנות אלה נדחפו בעל כורכם להישען על הבנקים הלא תחרותיים שלנו. כאילו הבנקים בישראל לא מרוויחים מספיק.

נוסף על העלאות המיסים הללו, ביצעה הממשלה עוד מספר מהלכי מיסוי מרכזיים. העלאת המע"מ לרמה של 18% סחטה עוד כספים מהציבור והפעם מהציבור הרחב. גם שחיקת מדרגות מס ההכנסה ואי הצמדתן למדד העלתה את שיעורי המיסים הריאליים. אף הכסף הרב שזרם לאוצר כתוצאה מהמהלך המוצלח של חשבוניות דיגיטליות שהקטין את העלמות המיסים לא נוצל כדי להפחית את שיעורי המס. הארנונה כמובן עלתה אף היא ובחלק מהרשויות גם באופן רטרואקטיבי. ולבסוף, השתוללות המונופולים והיבואנים הביאה לעליית יוקר המחיה ולאינפלציה ולכן הגדילה אף היא את הכנסות הממשלה ובפרט מהמע"מ הפועל על המחיר הנומינלי.

הממשלה מצידה לא ביצעה שום מהלך לריסון יוקר המחיה ולכן גם לא סייעה לבנק ישראל להפחית את הריבית במשק שנותרה גבוהה מהריבית בארה"ב. זאת, בשעה שהחוב הפרטי הגיע לשיא של כל הזמנים.

ולאן הולך כל הכסף? הרי עליות המיסים הללו קבועות ואילו עלויות המלחמה הן חד פעמיות. גם עלות שירות החוב החדש שנוצר עקב המלחמה לא מצדיקה את המשך התקיימותם של המיסים החדשים ולכן יש לבטלם לאלתר מיד עם הקמתה של ממשלה חדשה. מעיוותי מיסים והכבדת העול הממשלתי על הציבור לא תיוושע הממשלה ולא ייחלץ המשק מהמיתון.

עוד ב-

ישראל הבינה באיחור: חובה לסגור את שערי המשק לסין

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית