השבוע התקבלו בבית המשפט העליון בארה"ב חמש החלטות פה אחד 9:0 (והחלטה נוספת ברוב של 8:1) תופעה שאינה זכורה עשרות שנים. ההפתעה הייתה גדולה במיוחד לאור העובדה שחלק מן ההחלטות עסקו בשאלות משפטיות הנמצאות בלב המחלוקת הציבורית באמריקה כמו הפלות וחלוקת כלי נשק, ובכל זאת, ניכר שהשופטים עשו מאמץ למצוא ניסוחי פשרה ולפסוק פה אחד.

בכך, שידר בית המשפט שם מסר ציבורי חשוב ביותר בתקופה של שיא בקיטוב הפוליטי בארה"ב עם בחירתו של טראמפ ומה שנראה בעייני רבים כניסיון לרסק את מערכות השלטון שם. המסר הוא שיש לעשות מאמץ לשמר את מערכות השלטון החיוניות לקיומו של משטר דמוקרטי, כמו מערכת התביעה והמשפט. לשם כך על מערכות אלה לשאוף למקצוענות משפטית ולהיות נקיות מפוליטיקה מפלגתית שכן רק כך תוכלנה להוות איזון ובלם לתהליכים הדמוקרטים. 

גם בישראל התופעה של פסיקות שיש בהם רוב ומיעוט התרחבה בשנים האחרונות עד כדי כך שניתן לפעמים לנחש את תוצאת המשפט לפי הרכב השופטים בו. אולם, ככל שרבו פסיקות שבהן ישנה תוצאה של רוב ומיעוט, כך פחת אמון הציבור בבית המשפט, ובמערכת המשפט בכלל, תוך שנוצר רושם שהתוצאה תלויה במיהותו של הדיין ולא במהותו של הדין.

לשיא הגיעו הדברים בתיקון חוק יסוד השפיטה ולשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, תיקון שייכנס לתוקפו מהכנסת הבאה, באופן שהפוליטיקאים ישלטו מעתה בקידום ובחירה של שופטים לבית המשפט העליון. זהו אסון חוקתי שיש לקוות שהכנסת הבאה תתקן מיידית. בדמוקרטיה פרלמנטארית (כמו באנגליה). הקואליציה כבר שולטת הן ברשות המבצעת והן ברשות המחוקקת ויש על כן חשיבות עצומה להבטיח שלא תשלוט גם ברשות השופטת ושהמינויים לבית המשפט יהיו מקצועיים ולא מפלגתיים. דמוקרטיה אינה רק בחירות כל ארבע שנים כי אם גם מערך של זכויות אזרח, והפרדת רשויות המבטיחה איזונים ובלמים.

ואכן פרשנות הדין אינה מדע מדויק, הן בשל מורכבות השאלות המובאים להכרעה שבאופן טבעי ייתכנו בהן דעות שונות, והן משום שלעיתים יש גם משקל להכרעה ערכית, ולסולם הערכים האישי של השופט תתכן בהחלט השפעה על התוצאה. בחלק מהפסיקות לאחרונה כמו בנושא פיטורי ראש השב"כ נתגלעו מחלוקות משפטיות בין השופטים, אך לא בנושאים עקרוניים, אלא למשל בשאלה כיצד יש לטפל בעתירה שהפכה לתיאורטית, שאלה שרבים מן המשפטנים סבורים שניתן היה להגיע בה להסכמה פה אחד.

ברור גם שלא תמיד דרך הפשרה היא הנכונה, ולעיתים אין מנוס מהכרעה ערכית בהתנגשות בין זכויות כדי לקבוע איזו זכות גוברת בנסיבות העניין, שבפני בית המשפט. עם זאת, רבים הם המקרים בהם ניתן ביצירתיות משפטית להגיע לתוצאה טובה מספיק, שתהיה על דעת כולם, תוצאה שהתוקף הציבורי שלה רב בהרבה.

ראוי, אם כן, שבית המשפט העליון שלנו יאמץ אף הוא גישה דומה לזו שננקטה בארה"ב וינסה, ככל האפשר, להגיע במקרים רבים ככל האפשר להכרעות מוסכמות שישקפו קונצנזוס משפטי רחב, ויגבירו עד מאוד את אמון הציבור במערכת המשפט. 

ראוי גם ששופטי העליון יקפידו לכבד את איש רעהו ולשדר אחדות. כך למשל ישנן שמועות על דם רע שיש בין נשיא העליון לשופט אלרון שהביא לכך שמתוך מאות דיונים שהתקיימו מאז מינויו, לא ישבו שניהם יחד בשום הרכב. בין אם שמועות אלה מבוססות או לא, גם כאן מצופה מכל המעורבים לשים בצד כל עניין אישי, ולשוות לנגד עיניהם אך ורק מטרה אחת והיא הגברת האמון בבית המשפט.

עוד ב-

לחייב את הממשלה: לחשוף מיידית את הפרוטוקולים, בלי תירוצים | עו"ד יהודה שפר

לכתבה המלאה

בחברה משוסעת כמו זו שבישראל ראוי שבית המשפט העליון יעשה כל מאמץ להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט. אחד הצעדים הנדרשים הוא חקיקה של חוק יסוד החקיקה, ברוב גדול בכנסת, שיקבע את יחסי הכוחות בין הרשות המחוקקת לשופטת, יגדיר מהו חוק ומהו חוק יסוד, וכיצד מבטלים חוק ובאיזה רוב. חקיקה שכזו תביא להפחתת המתח בין הרשויות, להגברת הוודאות המשפטית, ולאיזון ראוי יותר בין הרשויות. בינתיים ועד לחקיקתו ראוי שבית המשפט יעשה מאמץ להגעה לקונצנזוס משפטי במקרים רבים ככל האפשר.