האיומים בחרם מצד מדינות אירופאיות מובילות הולכים ומחריפים. אם עד כה נחשפנו לחרם מינורי אך רעשני (יותר או פחות) שהסתכם בביטול מספר עסקאות לרכישת נשק, בחסימת השתתפותה של ישראל בתערוכה האווירית בצרפת, בעיכוב קידומם של הסכמים מסוגים שונים, במכירת השקעות על ידי  קרן ההשקעות הנורבגית ובביקורת חריפה כנגד ישראל בפורומים בין לאומיים, הרי כעת עולים הלחצים האירופאיים מדרגה.

במסגרת זו, הודיעה בריטניה על הפסקת המו"מ לחתימת הסכם סחר חדש (שיחליף את ההסכם הזמני שנכנס לתוקף מאז פרשה בריטניה מהאיחוד האירופי ונפרדה מהסכם הסחר החופשי בין האיחוד לבין ישראל שחל היה גם עליה), ובמקביל הצטרפה צרפת לספרד, סלובניה ואירלנד בהובלת היוזמה להצבעה בפורום שרי החוץ של האיחוד האירופי הקוראת לבחינה מחדש של הסכם הסחר החופשי של האיחוד עם ישראל. אף שההצבעה זכתה לרוב, היא  נחסמה עקב הצורך בהצבעה פה אחד לצורך אישורה. על אף חסימת המהלך, גוברת המגמה באירופה לקידום מגבלות חד-צדדיות מצד מדינות בודדות, מחוץ למסגרת ההסכמות של כלל האיחוד האירופי.

לכאורה, עושה הרושם כי מדינות אירופה הולכות וסוגרות על כלכלת ישראל. אולם, לא מיני ולא מקצתי. אמנם אירופה מהווה יעד לכשליש מהיצוא הישראלי ומספקת כמעט מחצית מהיבוא שלנו, אך יכולתן של המדינות האירופיות לפעול כנגדנו מבחינה כלכלית מצומצמת יחסית.

ראשית, רוב היצוא שלנו הוא בתחום ההיי טק שבו כוח השוק של ישראל גבוה יחסית. מכאן, שצמצום הסכם הסחר החופשי (שמשמעותו המרכזית היא הטלת מכסים על מוצרים ישראליים) יוביל בהכרח לעליית מחירים עבור הצרכנים באירופה. גלגול המכסים אפוא לא יוטל במלואו על היצואנים שלנו אלא בחלקו הלא מבוטל יישאו הלקוחות האירופאיים.

שנית, רוב היצוא מורכב משירותים שהיכולת להגבילם באמצעות מכסים או מגבלות סחר אחרות מצומצמת. יש לזכור כי מכסים מוטלים על סחורות, לא על שירותים, ולכן יכולתן של מדינות אירופה להשפיע על סחר השירותים באמצעות אמצעים כאלה היא מוגבלת יותר.

שלישית, הכלכלה הגדולה באירופה, הלוא היא כלכלת גרמניה, אינה צפויה לשתף פעולה עם הטלת מגבלות על ישראל, גם אם אלו יוחלטו על ידי מדינות אחרות ביבשת. רביעית, חלק מהיצוא שלנו לאירופה כולל מוצרים ביטחוניים שאין להם תחליף או שהיכולת להחליפם מוגבלת מאד בפרט על רקע האיום הרוסי הגובר על אירופה. לדוגמא, עסקת מכירת מערכת החץ לגרמניה, עסקת היצוא הביטחונית הגדולה בתולדות ישראל.

חמישית, רבות מהיצואניות הישראליות הגדולות פועלות גם בארה"ב באמצעות חברות בנות בארה"ב. ניסיונות להטיל עליהן סנקציות או להחרימן עלולים להיתקל בקשיים משפטיים ובינלאומיים, ואף להיתפס כהפרה של הסכמי הסחר עם ארצות הברית – צעד שרוב מדינות אירופה יימנעו ממנו בשל ההשלכות המדיניות והכלכליות האפשריות.

שישית, היצוא הישראלי הוא הכי מגוון בעולם הן מבחינה גיאוגרפית, הן מבחינה ענפית והן מבחינת המוצרים והשירותים. פיזור זה מקשה מאוד על ריכוז מאמץ בינלאומי שיצליח לחסום חלקים משמעותיים ממנו בצורה אפקטיבית. שביעית, ישראל מתמודדת מאז הקמתה עם שורה ארוכה של חסמי סחר פוליטיים, גלויים וסמויים, ואין מדינה שמנוסה ממנה בהתמודדות עם אתגרים מסוג זה – בין אם באמצעים דיפלומטיים, משפטיים או עסקיים. לאורך השנים, ישראל פיתחה גמישות ויצירתיות המאפשרות לה לעקוף מכשולים כאלה.

שמינית ואולי החשובה מכולן, ישראל נמצאת כיום בעודף הסחר הכי גדול בתולדותיה כך שהיא ערוכה מצוין להתמודד עם קשיים אפשריים ביצוא, גם אם אלה יתרחשו.

ומה בנוגע ליבוא? אירופה אוחזת כמעט במחצית מנתח היבוא שלנו. אולם פה חשוב לזכור כי דווקא אנו גורמים לעצמנו נזק הרבה יותר גדול ממה שיכולים האירופאים לגרום לנו. אנחנו אלה שמתעקשים לעבוד עם יבואנים בלעדיים וצולבים המכתיבים מחירים גבוהים ומעיקים על הכלכלה שלנו. אם נפרק את כוחם של היבואנים הבלעדיים נוכל להוזיל את עלויות היבוא שלנו בעשרות מונים יותר ממה שכל הגבלות אירופיות אפשריות יוכלו לייקר.

בקיצור ולעניין, אל תתנו לפחד ולקולות התבהלה בתקשורת להשתלט עליכם . ביחד ננצח!

עוד ב-

שני צדדים לאותו השקר: כשנתניהו אימץ את מדיניות עיתון הארץ

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית.