״נוחבות קפלן״ ככה קוראים הביביסטים למשפחות החטופים, למפגינים בעד עסקה ובחירות. בשבועות האחרונים מאות חשבונות טוויטר, פייסבוק וטיקטוק מפיצים בצורה שיטתית את המסר שמחבר בין ההפגנות נגד נתניהו לתמיכה בחמאס.

באולפנים רגב ומקהלתה מאשימים את המפגינים בניסיון רצח של ראש הממשלה, שריפת ביתו ועוד מיני שקרים ועלילות על ההסתה מנצח אדם אחד, ההסתה אומנותו, קוראים לו נתניהו, לא יאיר, בנימין. וזה עובד לו שוב כמו שעון, המסר נתפס, מופנם ומיושם. אירוע הדריסה הוא רק ההתחלה, בקרוב יירצח פה מפגין.
 

עוד ב-

המלחמה הסתיימה - עכשיו מתבוססים בבוץ | יריב אופנהיימר

לכתבה המלאה

כמו בנובמבר 95, כמו בשישי לאוקטובר 23, נתניהו וממשלתו מתייחסים למתנגדיהם הפוליטים כאויבים מבית, מתירים את דמם, מוצאים את דיבתם, משסים בהם את ההמון הביביסטי, מגובים בשוטרים נלהבים הכמהים לרצות את אדונם, השר בן גביר. לקמפיין מצטרפים אידיוטים שימושיים בדמות טרופר וגנץ, שנסחפים בגל הפופוליסטי ובמקום להריע למפגינים, יוצאים נגדם ומכשירים את הספין.

מול ההסתה הפרועה, השנאה והייאוש, בדברי הימים של מדינת ישראל יועלו על נס המפגינים האמיצים שמצליחים להרעיד את המדינה ולא לוותר. רק בזכות נחישותם ואומץ ליבם, ניתן יהיה לשנות את גורלם של החטופים ולהכריח את נתניהו להסכים לעסקה.

בדברי הימים של ישראל, אות קלון ירבוץ על מי שכינה את המפגינים ואת בני משפחות החטופים ״אנרכיסטים״ והציג אותם כמי שבאו לפגוע בשוטרים או בראש הממשלה. לעמוד הבושה יתווספו המצקצקים מבית שמיהרו לגנות ולהסתייג, ולהפקיר את המשפחות לתעמולת השקר של נתניהו ושופריו.

אל נתבלבל, לא חייו של נתניהו נמצאים בסכנה, חייהם של החטופים הם שמוטלים על הכף. ההפגנות למען שחרורם הן פיקוח נפש, פקוח נפש הדוחה גם את מנוחת השכנים ברחוב עזה, בקיסריה והנוסעים בנתיבי איילון.

בניגוד לתעמולה, נתניהו איננו מטרה לאלימות, הוא מאובטח באופן הרמטי ואין שום התרעה קונקרטית על רצון חלילה לפגוע בו מצד גורמים במחאה. החטופים הם שהופקרו, נתונים לחסדי שוביהם, נטולי הגנה, נמקים בשבי החמאס. גם אלו ששרדו ונותרו בחיים, מאבדים בכל שעה בשבי את שארית נפשם הבריאה.

המפגינים למענם יוצאים מהבית במטרה להציל חיים, לא לקחת חיים. אלימות או חלילה רצח מנוגדים לחלוטין להשקפת עולמם, אין בכוונתם של המפגינים לפגוע באיש, גם לא בראש הממשלה נתניהו.

כך היה בעבר, וכך ביתר שאת גם כעת. לא בכדי היריות תמיד נורו מימין לשמאל, בעוד הימין רואה בהפעלת כוח פתרון לגיטימי, השמאל דוגל באי אלימות, זכויות אדם ומאבק בלתי אלים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במחאת משפחות החטופים, שבסך הכל רוצים לראות את יקיריהם חוזרים הביתה.

עצרות הזדהות, סרטים צהובים וסיכות הזדהות לא יעשו את העבודה, הפגנות שקטות ומנומסות לא יקדמו עסקה. בלי כעס, אנרגיה, נחישות והרעדת הספינה, קולם של החטופים יידם.

יש עסקה על השולחן, סבירה, הגיונית, שלא כוללת את ריקון בתי הכלא או סיום המלחמה כליל. נתניהו גורר רגליים, ממציא תירוצים ומתעקש למשוך זמן, הוא אינו רוצה לזעזע את הקואליציה, הוא אינו רוצה לשלם את מחירה. לאחר חצי שנה של מבוי סתום, הגיע העת לעשות מעשה.

והדרך היחידה לאלץ את נתניהו לעשותו ולהסכים לעסקה היא באמצעות לחץ ציבורי, הפגנות ענק ומחאה עיקשת ואמיצה, אין דרך אחרת.