ביל אקמן, אחד המשקיעים המפורסמים והשנויים במחלוקת בוול סטריט, חיכה לרגע הזה שנים. אמש הוא הגיע לבורסת ניו יורק, צלצל בפעמון הפתיחה, והנפיק את קרן הגידור שלו - Pershing Square - לציבור הרחב בארה"ב, כשעד היום המניה נסחרה באירופה. אבל עד סוף המסחר, המניה צנחה 18%.

לא בדיוק קבלת הפנים שאקמן חלם עליה.

לפני שמבינים את יום המסחר הראשון, כדאי להבין מה קרה עוד לפניו. אקמן תכנן לגייס בין 5 ל-10 מיליארד דולר. בסופו של דבר, הגיוס נחת בדיוק בתחתית הטווח - 5 מיליארד. זה לא מעט, אבל מי שזוכר שלפני שנתיים אקמן דיבר על גיוס של עד 25 מיליארד - מבין שמשהו כנראה התפקשש בדרך.

ההנפקה יצרה שני ניירות ערך שנסחרים בנפרד: הקרן הסגורה Pershing Square USA תחת הטיקר PSUS, שהונפקה ב-50 דולר למניה, וחברת הניהול Pershing Square Inc. תחת הטיקר PS. כל מי שרכש 5 מניות PSUS קיבל מניית PS אחת כבונוס. בסוף יום המסחר הראשון, PSUS נסחרה ב-40.90 דולר - ירידה של 18%.

כדי להבין למה ירידה של 18% ביום אחד היא רק חלק מהסיפור, צריך להכיר מושג אחד: NAV - שווי נכסי נקי (Net Asset Value). בפשטות: זה הערך האמיתי של הנכסים שהקרן מחזיקה, מחולק במספר המניות. נכון לאמצע אפריל 2026, ה-NAV של PSUS עמד על כ-83 דולר למניה.

כלומר: המניה נסחרת היום בכ-41 דולר - בעוד שהנכסים שמאחוריה שווים כ-83 דולר. דיסקאונט של כ-50%.

זו לא תופעה ייחודית לאקמן. חברות אחזקה - כאלו שמחזיקות מניות של חברות אחרות - כמעט תמיד נסחרות בפחות משווי נכסיהן. יש שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, כשמחזיקים תיק מגוון של חברות, אי אפשר למקסם את הערך בכולן בו זמנית. המשאבים, הזמן והקשב של ההנהלה מתפזרים.

שנית, יש כאן שכבה נוספת של עלויות - חברת הניהול עצמה, שכר המנהלים, הוצאות תפעוליות - שמורידות מהשווי שמגיע בסוף למשקיע. וכאן מגיעים לנושא חשוב נוסף: דמי הניהול.

הקרן הלונדונית של פרשינג סקוור - Pershing Square Holdings, שנסחרת בלונדון מזה שנים - גובה דמי ניהול שנתיים של 1.5%, ובנוסף דמי הצלחה (performance fee) של 16% מהרווחים.

מה זה אומר בפועל? אם השקעתם מיליון שקל, ואקמן השיג תשואה של 20% באותה שנה - קודם כל תשלמו 1.5% מהקרן, בלי קשר לתוצאה. ואחר כך, מתוך הרווח של 200,000 השקל, 16% - כ-32,000 שקל - ילכו לאקמן. סכום ממש לא זניח. לשם השוואה, קרן מחקה על מדד S&P 500 עולה לרוב באזור של 0.1%-0.2% בשנה - ואין בה דמי הצלחה בכלל.

הקרן מנהלת תיק ממוקד של כ-13 חברות בלבד - גישה שאקמן מאמין בה מאז ומתמיד: פחות חברות, יותר ריכוז, יותר השפעה. בין האחזקות הבולטות: גוגל (Alphabet), אמזון, מטא - שלוש ענקיות הטכנולוגיה שהיו הכוח המניע העיקרי של השוק האמריקאי בעשור האחרון.

לצדן: אובר, ברוקפילד, הרץ, פרדי מאק, פאני מיי, הווארד יוז' הולדינגס, רסטורנט ברנדס אינטרנשיונל ויוניברסל מיוזיק. מגוון שמשלב טכנולוגיה, נדל"ן, פיננסים ושירותים.

אקמן אוהב לדבר על הרקורד ארוך הטווח, ויש לו סיבה טובה לכך: מאז 2004, פרשינג סקוור השיגה תשואה מצטברת של יותר מ-2,600%, לעומת כ-836% של ה-S&P 500. מאז דצמבר 2012 ועד היום, התשואה השנתית הממוצעת של הקרן עמדה על 11.8% - לעומת 14.2% של S&P 500 באותה תקופה.

אבל מה שמפריע יותר הם הנתונים הקצרים יותר. ב-2026, נכון לסוף הרבעון הראשון, הקרן הפסידה 16.2% - גרוע משמעותית מה-S&P 500 שירד 4.4% באותה תקופה. גם ב-5 שנים (8.8% לשנה מול 12% של המדד) וגם בשנה האחרונה (2.7% מול 17.8%) - הקרן פיגרה אחרי המדד בפער ניכר.

כלומר: הרקורד הארוך מרשים, אבל השנים האחרונות פחות. זו לא פסילה אוטומטית, כולם עוברים שנים קשות, אבל זה משהו שכל משקיע צריך לדעת.

מי שמאמין שדיסקאונט של 50% על הנכסים הוא הזדמנות יכול למצוא כאן עניין. אם ה-NAV הוא 83 דולר והמניה נסחרת ב-41 - זה כמו לקנות חצי שקל בשקל, אך עם כל הסייגים שהזכרנו מקודם. אם הדיסקאונט יצטמצם עם הזמן - הרווח יכול להיות משמעותי.

אבל יש כמה אזהרות: הדיסקאונט הגדול גם מעיד שהשוק לא בטוח שאקמן יצליח לממש את שווי הנכסים. הקרן הלונדונית נסחרת בדיסקאונט כבר שנים. דמי הניהול גבוהים. והביצועים האחרונים לא מחמיאים.

עוד ב-

ביל אקמן בישראל: "זו הסיבה שבגללה אני משקיע בבורסה בתל אביב"

לכתבה המלאה

המסקנה הזהירה: מדובר בהשקעה שמתאימה למי שמאמין באקמן לטווח ארוך ומוכן לספוג תנודתיות בדרך. למי שמחפש חשיפה פשוטה לשוק האמריקאי - קרן מחקה זולה על המדד עדיין עושה את העבודה בצורה יעילה יותר מרוב מנהלי ההשקעות – כולל, לפי הנתונים האחרונים, אקמן עצמו.