פרק מספרו החדש של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו נחשף היום (שלישי) רגע לפני יום כיפור, שבו הוא דן בילדותו בירושלים, בכינוי שקיבל כילד 'ביבי' וגם הכלב שנקרא על שם הנסיך צ'רלס.

"מה אני זוכר משנות ילדותי המוקדמות? את ביתנו ברחוב עין גדי בשכונת תלפיות בירושלים, בית בן קומה אחת בעל תקרות גבוהות, מוקף עצי ברוש. היו אלה ימי הצנע שאחרי מלחמת העצמאות, שהסתיימה חודשים ספורים לפני שנולדתי. כדי שלמשפחה יהיה די אוכל גידלה אמא אפרוחים בחצר, אבל עד מהרה נפלו אלה טרף לנמיות", כתב נתניהו. "אמא מצאה דרכים אחרות לפנק אותנו. היא נעזרה לשם כך בחברתה טסי, ששלחה לנו מדי פעם מניו יורק חבילות עמוסות כל טוב. זו הייתה עבורי חוויה קסומה כפעוט להתבונן עם יוני בתוכן החבילות ולגלות בהן שוקולדים בעטיפות נוצצות לצד גרבי ניילון, ועוד שפע של אוצרות שהגיעו אלינו מהעולם הפלאי ההוא מעבר לים, אמריקה".

"כשהייתי בן שלוש, נולד אחי עִדו. אני זוכר אותו בבהירות גדור בתוך לול, מיילל במחאה על כך ששני אחיו הגדולים משחקים סביבו בחופשיות. ליוני ולי לא היו מזיקות כמה הגבלות. הייתי ילד סקרן ביותר, ובאחת מגיחותיי ברחבי הבית הצמדתי את פי לשקע חשמלי. הזרם פצע את שפתי העליונה והותיר בה צלקת. ירושלים של הימים ההם לא הייתה המטרופולין הגדול שאנו מכירים כיום, אלא עיר מנומנמת. שכונתנו השלווה הייתה ביתם של אנשי רוח, סופרים ומלומדים, שאבי נמנה עמם. ידעתי שאבי עובד במשהו שנקרא "הסיקלופדיה". כהיסטוריון במקצועו ערך אבא את האנציקלופדיה העברית, שאותה עיצב על פי הדגם של אנציקלופדיה בריטניקה. חיינו ברמה גבוהה יחסית למקובל אז בישראל, כי הוא קיבל שכר נאה על הפקת כרך חדש של האנציקלופדיה בכל שנה. עד 1959 רכשו את האנציקלופדיה כ-60 אלף משפחות מתוך כ-450 אלף בתי אב בארץ באותה תקופה, כלומר כ-14 אחוזים מכלל האוכלוסייה. היה זה נתון מרשים, שכנראה הולם את המוניטין שלנו כעם הספר".

עוד המשיך: "תחת ידיו של אבא כללה האנציקלופדיה העברית לא רק נושאים יהודיים, שעליהם הוא שם את הדגש, אלא גם נושאים של השכלה כללית. משפחות שלמות המתינו לכל כרך חדש וקראו את הערכים שבו כדי להרחיב את אופקיהם. סוד הצלחתה הגדולה של האנציקלופדיה, הדגיש אבא, היה בהירות, גם של הערכים היותר מורכבים. הוא האמין שהאנציקלופדיה צריכה להיות נגישה ומובנת לקריאה באותה מידה לתלמיד בכיתה ח' ולדוקטורנט באוניברסיטה. בעריכתו הקפדנית היא אכן הייתה כזאת. לאבא הייתה גישה אמפירית מובהקת לחקר האמת, כמו גם ידע רחב ועמוק בהיסטוריה היהודית. פעם ביקש מעורך מחלקת מדעי הטבע של האנציקלופדיה, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', לעבור על מאמר הדן בהיווצרות היקום שנתקבל באנציקלופדיה מידי מלומד אנגלי. ליבוביץ' האקסצנטרי, ששנים אחר כך הפך לאייקון של השמאל הישראלי, שילב אדיקות דתית עם ידע מדעי. הוא היה ידיד אישי של אבי, והגיע לביתנו לעיתים תכופות".

עוד המשיך: "כילדים קטנים כמובן לא ידענו יוני ואני דבר מכל זה. בכל שבת היינו הולכים לביתו של קלוזנר, שחרט על משקוף דלתו את המילים "יהדות ואנושיות", שמו של אחד מספריו. בדרך לביתו היינו חוצים שדה סמוך ואוספים פרחים, שנהגנו להעניק לפרופסור בטקס קבוע. קלוזנר היה פותח עבורנו את הדלת - איש טוב לב, עדין, מזוקן וממושקף, בשנות ה-70 המאוחרות לחייו, אלמן שחי בגפו. לא היו לו ילדים משלו, והוא תמיד קיבל את פנינו בחום. "ברוכים הבאים, ילדים", הוא היה אומר. "שלום, פרופ' קלוזנר", היה יוני משיב בשם שנינו. הפרופסור היה מציג ליוני בכל פעם את אותה שאלה: "אמור לי, יונתן, האם באת כדי לראות אותי או שבאת בשביל השוקולדים?". "לא, פרופ' קלוזנר", היה יוני עונה ללא היסוס, "באתי לראות אותך". אז היה קלוזנר מזמין אותנו לחדר האורחים ומוציא מהארון האירופי הכבד קופסה של שוקולדים, שמתוכה בחרנו את אלה שרצינו".

על הכינוי שקיבל הסביר: "יום אחד טיילתי עם אמי ברחוב עין גדי וראינו חיילים מתאמנים במחנה אלנבי, מתחם צבאי שהורישו לנו הבריטים. החיילים בדיוק התאמנו בקפיצה מעל גדר תיל. "אמא", אמרתי מתוך חשש, "אני אף פעם לא אוכל לעשות את זה". במקום להרגיע אותי באמירה כמו "עד שתגדל כבר לא יהיה צבא", אמרה אמי: "אל תדאג, ביבי. תגדל ותוכל לעשות את זה". היא ודאי לא העלתה על דעתה שבחלוף 18 שנה ישרתו שלושת בניה בו בזמן באותה יחידה מיוחדת, ויתגברו על מכשולים גדולים בהרבה מגדרות תיל. בן דודי המבוגר ממני, בנימין רון, נקרא כמוני וכמו בני דודים נוספים מצד אמי על שם סבי מצד אמי, בנימין סגל. כילד, הוא היה משחק בשדות ליד ביתו בנתניה. אחותו הקטנה דפנה נהגה לקרוא אחריו "בי!": "בי, בי, איפה אתה?" - ומכאן והלאה הוא נקרא "ביבי", והכינוי נשאר גם כשבגר והיה לאחד מטייסי הקרב הראשונים של חיל האוויר. הכינוי הועבר גם אליי".

"כילד אמצעי טיפוסי, הרגשתי לא פעם מקופח לעומת שני אחיי. פעם התלוננתי ליוני על כך שהוא חילק בצורה לא הוגנת את הגלידה הביתית שהכינה אמי. "אתה ועדו תמיד מקבלים יותר", מחיתי בתוקף. "אין בעיה, ביבי", השיב לי יוני בן העשר. "תחלק אתה את הגלידה, אבל עדו ואני נבחר ראשונים!". עם הזמן הצליח יוני להשכין שלום בר קיימא בין אחיו הקטנים, והוויכוחים הילדותיים שלנו נעלמו כלא היו. זכיתי לגדול במשפחה אוהבת ומיוחדת, עם אבא בעל אינטלקט נדיר, עם אמא ששילבה פרגמטיות עם אינטליגנציה ושכל ישר ועם אח שהייתה לו אישיות יוצאת דופן. כעת התחלתי אפילו להסתדר עם אחי הקטן, שנעשה בוגר יותר ובעל דעה עצמאית עם כל חודש שחלף".

עוד ב-

"נתניהו צריך לבקש סליחה לא ממני, אלא ממדינת ישראל"

לכתבה המלאה

על הכלב בשם צ'רלס: "החיים השתפרו עוד יותר כשהדוד נחום, וטרינר במקצועו, העניק לנו את בוני, כלב בוקסר שנקרא על שם הנסיך הבריטי - "בוני פרינס צ'ארלס". אבי, שלא גידל כלב מימיו, התעקש בכל פעם שנשטוף ידיים אחרי ששיחקנו עם בוני. מצד אמי, שגדלה בפרדסי פתח תקווה והלכה יחפה בשנות ילדותה, מעולם לא באה דרישה כזו. בכישרון רב ניווטה אמא במסלול המכשולים של גידול שלושה בנים נמרצים יחד עם מתן האפשרות לאבא להתרכז בעבודתו כהיסטוריון וכעורך, כשעשה זאת מהבית. לאמא היה חוש הומור נפלא והיא ידעה ליצור בנקל מגע ישיר וחם עם כל אחד, החל בעוזרת הבית וכלה באורח "רם מעלה", ולוּ בעיני עצמו. היא הייתה האדם המעשי ביותר שהכרתי. חברותיה תמיד אומרות, "תשאלו את צילה. צילה תמיד יודעת מה לעשות".